שיינה בוצר
שיינה בוצר בת 32, אם לארבעה, חיה בחוות עמק דותן. יום חמישי 10.9.15 4 תגובות לפוסט 10038 צפיות

עיניים לראות

רצה הגורל ומצאתי את עצמי לאחרונה עולה לצפת עם אישי לשלושה ימי סדנת מדיטציה יהודית. אמא לארבעה בחופש הגדול בשלושה ימים של מדיטציה יהודית יכלה להיות פתיחה לבדיחה סוריאליסטית טובה, אבל המציאות עולה על כל בדיחה (תיכף עולה בי הצורך להתנצל. מיד אחרי ההתנצלות אשוב לגוף העניין, אז הנה זה בא: אני לא הטיפוס המדיטטיבי הטיפוסי. בשגרת יומי לא תמצאו אותי בישיבה דוממת, שלווה נסוכה על פניי בעודי קושרת כתרי אותיות. ההתנהלות השגרתית שלי דומה יותר לנמלה פועלת שמתזזת כל היום בעקבות ארבעת צאצאיה שיחיו', משתדלת לבלום עצבים מבעבעים תוך כדי שטיפת כלים תוך כדי שמירה על מאור פנים מתוח תוך כדי העמסת מכונה תוך כדי התוך כדי ותוך כדי בתוך כדי. ולגופו של עניין:)

במשך שלושה ימים ישבנו אל מול נוף גלילי מושלם, וסביב מרחפת הטראומה.

הטראומה. שם קוד שניתן על ידי הצפתים לחוויית הזעזוע העמוק שהתרחשה לאחרונה בעיר. מאז הכול כמו מתנהל בצל הטראומה. אומרים שמי שנכווה ברותחין עושה פו על יוגורט. כזו היא תחושת ההתנהלות בעיר הקודש צפת, כל זקן וזוג פאות נלקחים בערבון מוגבל. מוגבל בגלל ראייתנו המוגבלת, כזו שרואה רק את מה שהאדם מעוניין להסגיר, וזה כנראה לא מספיק. התום והזרימה בעיר שבה כולנו צדיקים ובעלי תשובה לקחה צעד קטן אחורה על מנת להתגונן או להישמר ולצנן את  הכוויה הטרייה.

מרכיב גדול מתוך הטראומה היא המבוכה, איך לא ראינו? איך לא הרגשנו ולו ברמז קל? אותו האיש, מחולל הטראומה, הייתה לו ראייה, כך אומרים. מספרים שהוא ראה פנימה לנשמה.   

אני עצמי ישבתי ובהיתי בתמונתו של אותו האיש רבע שעה בניסיון לאתר את הסוטה הסמוי בתוך תווי פניו. ניסיתי להתבונן עמוק אל תוך עיניו ולראות בהם את ההפרעה, או לפחות רמז קל אליה. לצערי, בתום חמש-עשרה דקות לא מצאתי כלום. אעז ואומר, שעל פניו נראתה נורמטיביות זועקת. באותו הרגע נפלה עלי עצבות. הבנתי שאני לא רואה כלום. ציפיתי להרגיש לפחות אי נוחות שתוקרן מדמותו או שתדלק נורית אזהרה קטנטנה מתנת האינטואיציה... אבל כלום. היה נראה לי די נורמלי. מדי.

חוסר היכולת להבין איך אפשר לחבר ראייה עמוקה לריקבון מידתי וכל זאת בחסות העיוורון המוחלט של כולנו, מתמיהה.

במשך שלושה ימים בצפת למדנו וחידדנו את חוש הראייה. למדנו ראייה פנימית ואת עצם העובדה שמה שמתגלה סביבנו הוא חלק מהסיפור. כלומר, ישנם דברים פשוטים שנמצאים סביבנו תמיד אבל שכחנו לראות אותם. דברים שעצם היותם פשוט והיכולת להבחין בהם היא עניין של שכלול מושג הראייה. עצם קיומה של ראיית עומק הנכיחה עבורי באופן מוחשי את קיומם של הדברים שביום-יום העמוסים שלנו הם נטולי גוף, אך בעלי נפח ומסה. המנחה, הרב דוקטור מאיר סנדור, דיבר על שורש הנשמה, עולמות וספירות, הילות וחיות הקודש, בפשטות וטבעיות כאילו הם המשך טבעי וישיר ללחם והחמאה מארוחת הבוקר.

ואז ירדו לי כמה אסימונים; הבנתי באיזו התבטלות מלאת תקווה השלכתי עצמי לא פעם על מישהו אחר זולתי בכדי שיציל אותי מעצמי, שיתפלל עבורי, שיתקן במקומי, שיראה וידלה מתוכי את שאני לא האמנתי מספיק שיש ביכולתי לגלות. רציתי להאמין שישנם קיצורי דרך בדמות אנשים רואים שיכולים פשוט לגלות לי להיכן לפנות, מה הכי מתאים עבורי, שיידעו לעשות חישובי גימטריות ומשוואות שמימיות ובסופן יגלו לי את התשובה במבחן, ממש ככה מעל השולחן. זו רמאות. אין קיצורים. הכול נמצא סביב ובתוך כל אחד מאתנו בכל רגע נתון. עובדה פשוטה. כמו לחם וחמאה. יש דרכים להציץ ולראות מידי פעם עדויות לעצם היותנו בתוך וחלק מכל מה שאנחנו מאמינים בו. לא צריך יותר מהצצה קטנה כדי להיזכר בקשר הישיר בין מה שאנחנו לבין מי שברא אותנו.

אינני רוחנית מעופפת כלל וכלל. פשוטת עם אנוכי. רק על עצמי לדבר ידעתי. מתוך כך אגלה שבמו עיניי הצצתי וראיתי דברים פשוטים ונפלאים. אלו חיזקו לי את האמונה באלוקים שבתוכי, שיש לו מקום קיים, נוכחות וביטוי. נזכרתי שעולם הרוח והנשמה אינם מושגים רוחְניים אלא משהו שכולנו חיים בתוכו ומונעים ממנו. רוח ממללה. זכיתי בשלושה ימים שבהם אני ישנתי וליבי היה קצת ער. זה כיף, חייבים לנסות מידי פעם להפוך קצת את היוצרות ומתוך כך לחזור ולהאמין.

 

 

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

הוסף תגובה
 
4 תגובות לפוסט זה
יונתן (אורח) הגיב ביום חמישי 10.9.15

מרגש ומשמעותי. תודה

הגב
ירין דומין (אורח) הגיב ביום חמישי 10.9.15

ישר כוחך

הגב
יפעת (אורח) הגיב ביום חמישי 10.9.15

בהקשר זה אשה חכמה אמרה לי פעם כשתדעי להגיע אל עצמך תדעי להגיע לכל אחד. אין ספק האומץ להביט לתוכך פנימה באומץ וביושר הוא מפתח לכל דבר.
שנה טובה

הגב
שמשון (אורח) הגיב ביום שישי 11.9.15

איזה יופי. גם הכתיבה מאוד יפה.
תודה.

הגב