כרמי אור
כרמי אור כרמי אור בת 38, אמא לשלושה בנים מתבגרים מדהימים (לא משוחדת בכלל), נשואה באושר, גרה ביקיר בשומרון. מייסדת 'זוגיתא' יום ראשון 13.9.15 2 תגובות לפוסט 10437 צפיות

שתהא השנה יפה ושונה

שתיים בלילה.

פעם ראשונה השבוע שאני פותחת חלונות, בודקת אם אפשר כבר לכבות את המזגן. ענן החול שעטף אותנו התפוגג וסוף סוף אפשר לנשום. כן, פה על ההר, קריר בלילה. כבר כמעט שכחתי.

מעניין איך מתרגלים מהר למציאות, גם אם היא לא נדיבה כלפינו. ביום הראשון של תופעת הטבע הייתי בהלם. כמה חול יכול להיות באוויר, לא יאומן. ביום השלישי כבר התרגלתי לתלות את הכביסה בתוך הבית והפסקתי לשטוף את הרצפה שוב ושוב. ופתאום, כשהאוויר חזר, לא ברור לי איך חייתי כל השבוע. ובתוך שעה כבר ניקיתי את הרשתות, את הפילטר של המזגן ואת האבק מהשידות, ולא נודע כי היה פה בכלל.

הדלפק במטבח מלא מטעמים שניקח איתנו לחג. נוסעים למושב ילדותי, כפר פינס. לתפילות המוכרות, לנופים האהובים וללחות של החוף.

ראש השנה הוא התחלה של שנה שלכאורה טומנת בחובה את ההתנהלות של השנה הקודמת, אותו לוח שנה, אותם חגים, אותה רוטינה. שנה, מלשון שניות, חוזרת על עצמה. אולם ענן החול הביא עימו בשורה מבחינתי. גם אם התאריכים זהים, ההתנהלות שלי אחרת, ולכן כל שנה תהיה שונה מהאחרות, ובמיוחד זו שתבוא. יש לי תחושה טובה. תחושה של חזרה מעניינת לעצמי, למוכר, לידוע, אבל מזווית אחרת.

פעמיים בשנה אנחנו באים למושב (כן, כן, מאוד אוהבים את הבית שלנו) ודווקא שם אני רואה את ההשתקפות של הצמיחה שלי בעיניהם של האנשים שגידלו אותי. יעל, המורה לדרמה שנתנה לי את שיחת המוטיבציה הראשונה והמשמעותית בחיי פוגשת אותי בכביש ומחבקת, הר"מים מהאולפנא שהתרככו קצת מאז הרביצו בי תורה, החברים מהשבט שמנהלים משפחות לתפארת אבל נשארו עם הברק השובבי בעיניים, וכמובן בית הכנסת האהוב שמשמר את הכבוד לתפילה ואת המנגינות הנעימות של החזנים המוכרים. מעט מאוד התחדש במושב מאז יצאתי ממנו לפני עשרים שנה, וטוב לחזור. זה לא הקצב שאני רגילה אליו. החיים שלי משתנים בקצב גבוה כל הזמן, וקצת מוזר לי לחזור למקום שהזמן כמעט עצר בו מלכת. מצד שני, זה עוגן יציב שמשמש לי לבחינת עצמי בכל שנה מחדש. לפי המרחק מהעוגן אני יכולה לדעת כמה דרך עברתי. בדיוק כמו שבשנה החדשה יש עוגנים ידועים מראש אבל אני מגיעה לכל אחד מהם ממקום חדש שלי, כך החזרה למושב בראש השנה מזכירה לי את כל מה שטוב ויציב.

 

רבע לשלוש

התבניות התקררו ואפשר להכניס למקרר. התיקים כבר כמעט ארוזים ואני עדיין לא ממש עייפה. האור במטבח של השכנה דולק והיא שואלת אם יש לי תפוחים חמוצים לפאי. אנחנו מקשקשות קצת ומחליפות עוד מתכון. אני מבקשת מהבכור להוציא רגע את האשפה לפני שהוא הולך לישון.

שקט במטבח ואני יושבת להכין לילדים מכתבים ולצרף לתשורות הקטנות שבחרתי עבורם לכבוד החג. זו פעם ראשונה שאני מסכמת שנה בנחת. הקדשתי כמה ימים ללימוד תורה בתכנית אלול של מדרשת עין פרת, ובאופן עצמאי בחברותא טובה בירושלים. אפילו פיניתי יום רגוע לקניית מתנות אישיות עם משמעות. פעם ראשונה בחיים שקיבלתי על עצמי לא להיות במרוץ אלא לנשום את ההכנה לשנה החדשה לאט, להקשיב לקולות ולהתבונן בצבעים. יש לזה מחיר מבחינה מקצועית כי פחות נגעתי בעסק שלי בחודש האחרון, אבל מרגיש לי נכון. יש לי תחושה שאני צריכה את הזמן למלא מצברים לקראת הבאות, כי הכל השנה הולך להיות גדול יותר מבשנה שעברה.

מסכמת שנה ונראה כאילו עבר נצח מראש השנה תשע"ה.

הספקתי לגדל את הילדים עוד שנה. היה מאתגר. זכיתי להיות שותפה במיזם מיוחד וגדול בצה"ל. יצרתי באהבה את 'זוגיתא' שעושה הרבה טוב בעולם. חזרתי להתנדב באונקולוגית ילדים בתל השומר אחרי הפסקה מאוד ארוכה. יצאתי להרפתקאות וגם חזרתי. גיליתי חברים חדשים ממש מתחת לאף וגם במחוזות רחוקים. הפסקתי להצטער על טעויות ולמדתי לגדול מתוכן. החלטתי לעבור דירה אבל זה נדחה בעוד שנה. עשיתי כושר במינון המתאים ונהניתי מכל רגע. קניתי שמלות חדשות ששימחו אותי וגם כאלה שחזרתי להחליף. לא קראתי מספיק. לא נסעתי לחו"ל. לא למדתי אף קורס רשמי אבל למדתי המון. לא פיניתי מספיק זמן לחופשה ארוכה עם הילדים. לא בישלתי מספיק אוכל מזין. דאגתי הרבה לעם ישראל. הנמכתי את החדשות ברדיו כי לא מצאתי כוח לדאוג לעם ישראל. שיתפתי עוד פוסט חשוב בפייסבוק וגם כעסתי על עצמי שנשאבתי אליו ליותר מדי זמן. קמתי כל בוקר בהודיה על עוד יום מלא בהזדמנויות ונפלתי שדודה בלילה לתוך שינה בלי חלומות.

יוצאת לחג הזה מתוך ענן של חול ומבטיחה לעצמי לזכור לא להתרגל לכלום, לא להילחם בחיים אלא לקבל אותם במאור פנים. להיות בטוב עם השינויים ועם הרוטינה. לשמוח בכל ולדעת שעשיתי, בכל זמן נתון, על פי כוחותי שניתנו לי.

 

שלוש בלילה

אפילו הכלבה כבר נרדמה למרגלותיי.

הולכת לישון בלילה האחרון של השנה עם נשימה עמוקה והתרגשות לקראת הבאות. מזכירה לעצמי שוב ושוב לחיות את החיים במלוא עוזם גם כשיש כלים בכיור וכביסה בסל.

ש(י)נה טובה ומתוקה

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

הוסף תגובה
 
2 תגובות לפוסט זה
שושי ברקו (אורח) הגיב ביום רביעי 16.9.15

אותי ריגשת מאד.
לרגעים הרגשתי כאילו את קוראת אותי, ורגעים אחרים החלטתי עם עצמי שאני מאמצת את הכתוב.

שנה טובה ותודה על השיתוף

הגב
אנונימי (אורח) הגיב ביום רביעי 16.9.15

שמחה שקלעתי ;-) מסתבר שרוב בני האדם בנויים האלמנטים דומים... שנה טובה ומלאה באור

הגב