קרן זק"ש
קרן זק"ש גרה ביקיר, אמא ל-2 זוגות תאומות ותינוק. נשואה לחבר הכי טוב שלי. מהנדסת אזרחית והיום מנהלת פרויקטים בפיתוח יום שלישי 6.10.15 6 תגובות לפוסט 8707 צפיות

לא אותה אני

 

הנה הסתיימו החגים ואיכשהו כמו רובנו גם אני חזרתי היום לעבודה.

אותו משרד עם פלורוסנט מהבהב שאני מתעצלת לבקש שיתקנו לי, כי לא תמיד נוח לי עם הפרעות.

אותם זימונים ביומן של פגישות מורכבות שכולם דחו לאחרי החגים, ואותם עובדים שמצפים לדבר הבא.

אבל לא אותה אני.

לא אותה אני שלא מצליחה להירדם כבר כמה ימים, ולא רק בגלל שהקטנצי'יק היה חולה כל החג.

כי לי מתהפכת הבטן מקולות שמתנגנים בחדרי, מסתבר שבכל יום בחמש בבוקר כבר 16 שנה, וכאילו ולא שמעתי אותם עד עכשיו.

מאז החג אני מתעוררת בבהלה לקולות המואזין, לא מצליחה לחזור לישון אבל עוצמת עיניים, כי אולי מישהו מנסה לפרוץ הביתה מהוואדי ואני מפחדת להסתכל לו בעיניים.

בחג הזה כולם עצרו לכמה שעות את השיח על הכאב הנורא וניסו לשמוח. אני לא ממש הצלחתי.

תפילה במקום הרצח בעיר העתיקה. צילום: תצפית

אכלנו אצל חברים יקרים ארוחת חג עם עוד מספר משפחות. חברה אמרה לי כי היא שמחה לכמה שעות של ניתוק מהזירה החדשותית.

אבל אני כל העת שמעתי זמזומים באוזן, ולא היה לי ברור מה מציאות ומה דימיון.

דמיינתי מה ידווחו ברגע שבעלי ילגום מיין ההבדלה ונדליק את הטלוויזיה. מה עוד יכול היה לקרות במהלך החג כשאנחנו בשקט המדומה שלנו בתוך בועה? ואם לא קרה כלום, אז מתי כן יקרה, כי הרי האדמה רועדת וכל רגע משהו ייפול בחריצים שייפערו בה.

 

וכמוני גם כאן, במשרדים בתל אביב, לא ברור לי אם עוצמים עיניים כי זה באמת לא נגע באף אחד או שגם להם כואב וצורב כמו לי, רק מרחוק. ואולי זו הסיבה שלא שמעתי שום מילה במסדרון על האירועים האחרונים, אלא רק על איך ננצח את העודפים שנדבקו בנו מהחגים ואיזה כיף היה בחו"ל עם כל המשפחה.

 

ואני שואלת את עצמי בלחש, בלי שאף אחד ישמע, האם אני גרה במקום הנכון? האם אני לא מעמידה את משפחתי, את ילדיי היקרים לי מכל, או את עצמי, שצריכה לתפקד עבורם, בסכנה?

ואם לא אנחנו אז מי יגור בחזית?

(מי שישמע - יקיר זה לא בדיוק סמוך לג'נין, אז אולי קצת הפרזתי?)

 

ושוב אני מרגישה שייכת-לא-שייכת. ביישוב אני קצת נטע זר, עובדת בהייטק עד שעות מאוחרות, לא אשת חינוך, לא עובדת סוציאלית, כזאת שמגיעה מאוחר ולא מוציאה את הילד מהמעון כמו כולם.

וגם כאן בעבודה אני לכאורה חלק מהאטמוספרה ומתמזגת כמו כולם, אבל אירוע כזה מחדד לי שלא ממש, שאני מביאה איתי משהו אחר. והיום אני מביאה אתי מטען רגשי שלא מבינים אותו, כי פיגוע ליד איתמר זה אולי באשמת מי שבחר לגור "בשטחים", כמוני.

ומבחינתם, כנראה שגם אני מצטיירת בסופו של דבר כחלק מ'המתנחלים שמעזים לסכן את ילדיהם ובטח חיים בשטחים בשביל צמוד קרקע עם גינה וערסל מתנופף'.

 

ואם אני גם לא מתנחלתHardcore" " אז מי אני בכלל? ובאמת שהיום מתהפכת לי הבטן ואין לי תיאבון, וזה לא רק בגלל שאכלתי יותר מדי בחג.

היום זה מרגיש לי שונה, מבלבל. או שתגיע איזו הארה והכל יתבהר לכולם או שמישהו ייתן אישור שהכל שחור ואין פילוסופיה מיוחדת מאחורי הדברים הנוראים וזה מה שיש מעכשיו.

ואני שוב שוקעת ללא תשובות, ולא יודעת להגדיר את עצמי או את הרצונות שלי.

 

אבל היום אני מבקשת להיות רק חלק מ, חלק מהעם שכואב לו ומבכה את לכתם האכזרית של נעמה ואיתם הנקין, אהרון בנט ונחמיה לביא הי"ד.

חלק מהאמהות שמניקות תינוק רך וחושבות על זה שלא יינק עוד מאימו. ולא מבין לאן היא הלכה ומדוע לא שבה עדיין.

כן, איכשהו זה החלק שהיה לי הכי קשה, להניק ותוך כדי לראות בווטסאפ שמבקשים חלב אם לתינוק של נעמה (למרות שבדיעבד הבקשה הסתברה כלא אמיתית), ולהיות מסוגלת להמשיך להניק באותה עת עם הרגשה שזה כל כך לא מובן מאליו. ומה אם ...

 

 

 

 

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

הוסף תגובה
 
6 תגובות לפוסט זה
אנונימי (אורח) הגיב ביום שלישי 6.10.15

חברתי היקרה, המילים שלך חדרו ללבי. את אשת חיל במלוא מובן המילה.
חושבת עליך המון בימים האלו. מייחלת לימים טובים יותר לעם שלנו.

הגב
ניץ (אורח) הגיב ביום שלישי 6.10.15

כמישהי שעובדת איתך בבועה התל אביבית, אני שמחה שיש כמה חוצנים שחודרים לבועה ומשווים לה לעתים עוד כמה צבעים וגוונים שאינם מספיק פופולריים לתל אביב...
מנגד, אני בטוחה שה-היי-טק-יסטיות והקרייריסטיות שלך מעשירות את החברה המעט הומוגנית ביישוב שבו את גרה.
זכית להיות שליחה בעבודה ושליחה בביתך.

הגב
אור (אורח) הגיב ביום שלישי 6.10.15

כתבת מקסים, נוגע ללב,
מעורר מחשבה, מעלה הרהורים...
והרבה עצוב

הגב
דורית וורצמן (אורח) הגיב ביום שלישי 6.10.15

קרן דבריך יוצאים מהלב ונכנסו מאד לליבי.
חשפת את רגשותיך ולבטיך באפן כנה.אני בטוחה שאמהות רבות חושבות כמוך ומתקשות לבטא זאת באופן גלוי כל כך.

הגב
אנונימי (אורח) הגיב ביום רביעי 7.10.15

וואו המילים שלך ממש חדרו לליבי ותיארו את ההרגשה הכללית.
אמנם לא "מתנחלת" אך בהחלט מזדהה עם רגשותיך.

הגב
אפרת (אורח) הגיב ביום שני 12.10.15

<3

הגב