תמר אסרף
תמר אסרף נשואה לאייל ואמא לחמישה ילדים, גרה בישוב עלי שבבנימין. יום רביעי 5.12.12 אין תגובות 16552 צפיות

גשם משמים, ולנו אין מים

שוב אין מים... זאת הפעם הרביעית השבוע (והוא רק התחיל) שאין לנו מים.

לא מדובר במחסור במים קרים במקרר (זה תמיד אין לנו), וגם לא בגשם שיורד בחוץ בשצף קצף, מדובר במים זורמים מהברז, כמו שיש אצל כולם. כאלו אין לנו.

לא יודעת איך, אבל זה תמיד קורה בדיוק כשאני באמצע לקלח את אחד הילדים. פעם הם עוד יישבו על ספת הפסיכולוג ויספרו על טראומת המקלחת: "ואז כשכל הראש שלי מלא סבון, פתאום הפסקת מים". אמנם יש לי תמיד בקבוק מים מוכן לכל צרה שלא תבוא, אבל תנסו לדמיין את המים הקרים שפתאום זורמים לכם על הראש. ויש עוד תזמון מושלם, בדיוק באמצע הבישולים לשבת, כשכל הקליפות של הירקות מפוזרות על השיש, הכלים עוד רגע גולשים, והכל דביק מסביב. לפעמים יש הפתעות בתזמון (והן לא לטובה): שבת בבוקר או שישי בלילה. ומכוון שהרב השכונתי כאן לא חושב שכלים בכיור שירותים מלאי איכס ועצבים - הם פיקוח נפש, אז אי אפשר להחזיר את המים עד צאת השבת. עונג שבת אמיתית. דמיינו לעצמכם איך זה נראה, סליחה מריח.

זה סיוט בינלאומי, זה חוסר אונים, וזה בעיקר מוציא ממני את כל הערסיות שהדחקתי לאורך השנים. אני מוכנה לקלל את מי שאחראי ובעיקר את קרובי משפחתו. מבטיחה לעצמי שזהו, נשבר לי, מחר אני הופכת שולחן או מפנצ'רת את הצמיגים של מי שאחראי על מערכת המים בישוב.

אבל אז הם חוזרים, פתאום הרעש הזה של טיפות זורמות, זה כמעט כמו לידה. צרחות של התרגשות נשמעות בבית: "יש מים", "המים חזרו". רק מי שהפסיקו לו את המים יוכל להבין זאת.

פתאום ללכת לשירותים הופך לחוויה מסעירה - לוחצים על הידית והמים זורמים. תענוג. שטיפת כלים - חוויה מעלפת, ספונג'ה - בכלל, שלא לדבר על קולה של מכונת הכביסה, ממש צלילי המוזיקה.

זה הרגע להתוודות - אני גרה בשכונה של הישוב עלי שטליה ששון מתעקשת לקרוא לה מאחז בלתי חוקי (דרך אגב זה עניין זמני, ולא, אנחנו לא מתפנים). ולכן, אנחנו עדיין חיים כאן בתקופת משאבה ומגדל. יבוא יום ובריכת המים תוחלף בצנרת נוצצת ואנחנו נשכח שהיינו פעם חלוצים, אבל בינתיים כשאין מים אני ממש עצבנית, וכשהם חוזרים אני תמיד נרגעת, וחושבת לעצמי, איזו זכות זו לגדל  את חמשת ילדיי בתודעה מעשית שלא הכל זורם חלק בחיים, ושצריך להעריך גם את הדברים הברורים מאליהם. ושטיפה ועוד טיפה תהיינה לים, ובמקרה שלנו הפסקה ועוד הפסקה רק הופכת אותנו לאנשים יותר מעריכים, וכן - גם ליותר ציוניים, כי מה החכמה לאהוב את המדינה כשהכל כאן כל כך פשוט. אהבה אמיתית זה גם כשקשה ולא הכי נח. הייתי שמחה עוד להרחיב בנושא אבל בינתיים המים חזרו, אני הולכת סוף סוף להתקלח ולישון...

 

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

הוסף תגובה
 
אין תגובות לפוסט זה