מאירה דולב
מאירה דולב נשואה ליעקב, אם לשישה (לא סתם שישה - חמישה בנים ובת) נולדה בחברון, גדלה באלון מורה שבשומרון, והיום גרה בטלמון. יום ראשון 9.12.12 1 תגובות לפוסט 16564 צפיות

חגים שמהלכים עלי קסם

גשם ניתך ואני רצה עם עגלת הקניות, מדלגת על שלולית ונכנסת רטובה וקצרת נשימה לסופר הענק. אפשר להרים את הראש ולנער את הכתפיים. איך לעזאזל חשבתי לי שבגלל הגשם יהיו פה פחות אנשים. רגע לפני שנשימתי שבה ונעתקת בגלל התורים הארוכים, אני מספיקה להתרגש מתצוגת החג המאירה: סביבונים, נרות צבעוניים, שמנים, חנוכיות, סופגניות. מה יש בחג הזה שהוא כל כך ישראלי, יותר – כך נדמה לי – מכל החגים האחרים, אני תוהה, ורצה מהר להוריד מהמדפים את כל מה שיעשה לי ולמשפחה שלי חג בלב.  

* * *

יש חגים, וכמוהם גם מקומות עתיקים, שמהלכים עלי קסם. חיים שהיו כאן מזמן ואינם עוד, מושכים את דימיוני להחיותם מחדש. אני מסתכלת על שרידי מבנים שבהם חיו אנשים ובעיני רוחי רואה את הדמויות, התלבושות, הדרמות, האהבות, המתיחויות. ליד ביתי שבטלמון יש רכס ובו סדרת מחילות, שרידי בתים, גתות ומערת קולומבריום מימים עתיקים רחוקים. אני מביטה בחרסים השבורים ובאבנים שהיו פעם קירות של בית, ועיניי מתחננות לרמז. מי אתם שהייתם פה. אתן הנשים שגרתן ברחוב הזה, מה לבשתן. איך חייתן, איך נראה סדר יומכן. מאיפה סחבתן את המים. האם אהבתן. האם נישאתן בעל-כורחכן, האם היתה לכם מילה מול הגברים בימים ההם.

המחילות כאן, הסבירו לי, שימשו בתחילה לקירור ואחר כך מסתור ללוחמים. האם הגיעו גם לכאן נציגי אנטיוכוס וצרחו את גזירותיהם? מה עבר עליכן כשנחרב ביתכם, והלא עינינו הרואות עד היום את חורבנו. האם ידעתן בסתר לבכן שיום יבוא והעם היהודי ישוב לפקוד את ההר הזה. שבתים יהודים חדשים יצוצו ליד ביתכן שחרב.

חושבת על כל הנשים בימי גזירות היוונים. המדרשים מתארים הרג אמהות ותינוקות רכים רק בגלל שהעזו למול אותם. חנה ושבעת בניה. ועל הגזירה האיומה שעליה לא סיפרו לנו בגן ורק המדרשים גילו לנו שנים רבות אחר כך - על הילקח כל אשה בליל כלולותיה להגמון היווני, לפני שזכתה להגיע אל ביתה ואל בעלה. ועל חנה בת מתתיהו הכהן שלא יכלה לשאת את השתיקה נוכח הגזירה הזאת, עד שקרעה את בגדיה בליל נישואיה נוכח כל הקהל, והמריצה במילים עזות את אחיה לצאת ולמרוד, ולא לשתוק עוד.

אני מסתכלת על ההרים סביב ביתי ויודעת שכאן כל זה היה. איפה, איפה בדיוק, תנו איזה רמז. דממת-חלוף-אלפיים-שנה שורה על הכל.

* * *

מה יש בחג הזה שנכתבו לו כל כך הרבה שירים, שנקשרו לו כל כך הרבה מנהגים ומטעמים וטיגונים ומסיבות. האם זה הניצחון, האם זו רוח הגבורה, האם זה האומץ לעמוד על הייחודיות שלנו כעם קטן אבל אחר ואיכותי ואמיץ, ערכים ישראליים כל כך שגם היום אנו כמהים להם.

מגיעה לתור הארוך, עגלה שביעית, נאנחת ארוכות עם הנחיתה אל קרקע המציאות. בצד האורות והניסים יש גם חופש שמונה ימים לילדים, ואני כאמא עובדת אנה אני באה. מתחילה לתמרן תכניות - מתי נעבוד, מתי ניסע, לאן ניקח את הילדים לראות את מה שנותר מהימים ההם בזמן הזה. לפחות לא צריך ליסוע רחוק, אני יודעת, הכל כאן במרחק נגיעה.

 

 

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

הוסף תגובה
 
1 תגובות לפוסט זה
ליאת (אורח) הגיב ביום ראשון 26.5.13

איזו כתיבה מרתקת ומשובחת.
זו הארץ שלנו, זו ארץ אבותינו.
מאז ולעולם!

הגב