שרי מאיר
שרי מאיר בת 42, נשואה לחגי ואם לשישה, עו״ס, תושבת הישוב טלמון. יום שלישי 8.3.16 3 תגובות לפוסט 14705 צפיות

נשים מחפשות מקלט

דמייני לך את הסיטואציה הבאה: שכנה שלך (לא את, חס וחלילה) דופקת אצלך בדלת עם עיניים נפוחות מבכי ולחי אדומה מסטירות, ואומרת: "זהו! לא יכולה יותר! הוא עשה את זה שוב, והפעם מול הילדים. אני חייבת לברוח, חייבת לעזוב!". לרגע הזה את חיכית הרבה זמן. כבר מזמן הצעת לה עזרה, אבל היא תמיד האמינה שיהיה בסדר, שזה לא יקרה יותר, שהוא הבטיח...

את מרימה את הטלפון. מתקשרת ל"בת מלך". כבר דיברת איתם בעבר על השכנה שלך. מישהו הביא לך את הטלפון וסיפר לך על הארגון שמפעיל מקלטים לנשים דתיות נפגעות אלימות. הם הבטיחו לעזור ברגע שהשכנה תהיה מוכנה. הם הסבירו לך שלפעמים לוקח זמן לאישה "להתבשל" ולעשות את הצעד האמיץ של עזיבת הבית. את מחכה על הקו. עונה לך מנהלת המקלט. את מספרת לה את הסיפור, אומרת לה שהנה הנה הגיעה שעת הרצון, ושכבר שלחת את האישה לארוז כמה חפצים ולארגן את הילדים; והיא, לתדהמתך, עונה לך: "מצטערת, אבל אין לנו מקום".

רגע קשה. את נאנחת. בזהירות רבה שואלת: "אז מתי מתפנה חדר? היא תוכל להגיע אליכם בשבוע הבא?" והמנהלת עונה: "אני מתנצלת, יש לי רשימת נשים שממתינות להיכנס". אין לך אוויר לנשימה.

עכשיו עצמי עיניים ודמייני לך את מה שעובר באותן דקות על מנהלת המקלט: היא עונה לטלפון החמישי היום, מבקשת לדעת פרטים ורוצה שתתארי לה את האלימות, מינונה ועוצמתה. שואלת גם מה את יודעת על הבעל, והאם הוא מאיים גם עלייך. היא מקשיבה ולבסוף אומרת שתחזור אליך עוד כמה דקות. מנתקת.

היא מניחה את השפופרת. מנגבת דמעה. עכשיו נותר לה לבחור בין כולן. יש חדר פנוי אחד במקלט, אבל היו לה בשעה האחרונה כמה פניות. היא חייבת לנשום עמוק לפני שתחליט של מי המצב יותר גרוע ומי זקוקה יותר למקלט: האם האישה שבעלה מכה אותה בחדרי חדרים או האם זו שהבעל לא נוגע בה אלא רק מקלל ומגדף לעיני הילדים? האם זו שבעלה בדיוק טס לכמה ימים, ונוצרה הזדמנות נדירה עבורה לעזוב את הבית, או אולי בעצם את ההיא שהוא קרע לה את כל הבגדים? לא, לא... בעצם יותר דחוף להגן על האישה ששוב מצאה עצמה עומדת רטובה ומתחתיה שלולית באמצע הסלון לאחר שהבעל נעל בפניה את בית השימוש.

עבורי, כמנהלת המקלט בעבר, היו אלו בחירות בלתי אפשרויות. לצערי, עינת אנגלמן הנפלאה, מנהלת המקלט בהווה, נתקלת בדיוק באותן הדילמות. גם היא לא ישנה לילות בגלל זה.

אז החלטנו ב"בת מלך" לקום ולעשות מעשה. אנו נרחיב את המקלט ויהי מה. נוסיף עוד שישה חדרים. כסף? אמצעים? תרומות? ה' יעזור. העיקר שלא תישאר אישה בסכנה וללא הגנה. העיקר, שלא נצטרך לבחור.

בימים אלו אני מרכזת את נושא הרחבת המקלט. התהליך בעיצומו ומרגש לראות את הבית הולך ונבנה. הדרישות למקום שכזה מרובות ויקרות, והן באות להבטיח את שלומם ובטחונם של הנשים האמיצות וילדיהן (סורגים, כיבוי אש, מערכות תקשורת וביטחון ועוד). אך מעבר לכך, חשוב לנו מאד ב"בת מלך" שהמקום יהיה מכבד. מכבד את האישה ואת בחירתה בחיים חדשים. אין לכן מושג כמה מקום נאה פותח את הנשמה ומשפיע לטובה על התהליך הטיפולי. משום כך, בתהליך הבניה ישנה מחשבה על כל פרט, על כל צבע, על כל רהיט, חלון וכרית. חשוב לנו מאד שלנשים היקרות שלנו ולילדיהן יהיה נוח, חמים, עוטף ואוהב. אנו מאמינים שהבית הזה, המספק הגנה פיזית ממשית, מהווה גם מקום של בניית הבית הפנימי, האישי, של כל אחת.

התרגשתי מאד כאשר קבוצת רצי טלמון, ובראשם חברתי דינה גרוסמן, החליטה לסייע במימון הרחבת המקלט, ולהקדיש את ריצתם הבאה במרתון ירושלים לנשות המקלט. אני קוראת לכם להצטרף אליהם ולתרום בעין טובה ונדיבה עבור כל ק"מ של ריצה שהם רצים. כל שנותר הוא פשוט להיכנס באמצעות הקישור המצורף ולתרום(כל התרומות מוכרות להחזר מס ובאופן מיידי תונפק לכם קבלה על תרומתכם).
https://www.jgive.com/goals/484?currency=ILS&locale=he

במשנה נאמר "אשה נאה, דירה נאה וכלים נאים - מרחיבים דעתו של האדם". אנו בבת מלך מבקשים מהאישה להביט במראה ולגלות כמה היא נאה, וממכם לסייע לנו בדירה נאה וכלים נאים, על מנת שביחד נוכל להרחיב את דעתן של הנשים.

 

 

 

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

הוסף תגובה
 
3 תגובות לפוסט זה
אנונימי (אורח) הגיב ביום שלישי 8.3.16

מרגשות ומפעימות..אתן נשים ראויות לשבח,כולכן!!! המחלימות והמרפאות!!עלו והצליחו!!

הגב
טל (אורח) הגיב ביום רביעי 9.3.16

פוסט מרגש!
הולכת לפרסם אותו.
ואגב- בעברית, שזו השפה שלנו, אומרים "נתן" את הטלפון ולא "הביא" את הטלפון.

הגב
שמואל יריב, ענתות (אורח) הגיב ביום שני 14.3.16

נִיר וּוַרְדִּית / שמואל יריב
זְרָעִים שֶׁל עֵשֶׂב, דַּרְדַּר, שְׁתִיל-פֶּרַח וָעֵץ
נִתְכַּרְבְּלוּ אֶל תּוֹך הַקַּרְקַע.
וְאָנוּ שָׁאַפְנוּ אֲוִיר עִם זַרְעֵי-מִלְחָמָה
וְנָשַׁפְנוּ זַרְעֵי-אַהֲבָה וְשִׂנְאָה.

הֵיכָן יִנְבְּטוּ זַרְעֵי-הָאַהֲבָה?
צָפִינוּ בְּנִיר,
חָתִיךְ, רֹאשׁוֹ מְתֻלְתָּל,
חָזַר מִשְּׂדוֹת-קְרָב שָׁלֵם בְּגוּפוֹ.
בִּדְמִי לַיְלָה רִחֵף פֶּתַח-בַּיִת,
לְטַעַם אִשָּׁה יִצְמָא.
יִסְתַּעֵר עַל וַרְדִּית,
יַלְדָּה קְטַנָּה וְתַמָּה,
יְפַשֵׂק שִׂפְתוֹתָיו וְיִשַּׁק לְכַפּוֹת רַגְלֶיהָ.
לְמַלְכָּה תִּהְיֶה לוֹ, כָּךְ הוּא קִוָּה.

הֵיכָן יִנְבְּטוּ זַרְעֵי-הַשִּׂנְאָה?
בַּחַלּוֹן נִשְׁקֶפֶת וַרְדִּית
חוֹבֶקֶת שְׁלוֹשָׁה פָּעוֹטוֹת.
מְיֻסֶּרֶת,
מֻכָּה, פְּצוּעָה וּקְפוּאָה
וּבַבַּיִת אֵימָה.
וְנִיר בַּעְלָהּ?
שָׁחוּחַ, שָׁמֵן וּמַקְרִיחַ.
עוֹבֵר-אֹרַח בַּבַּיִת
וּמַכֶּה.

וְזַרְעֵי-הַמִּלְחָמָה?
בְּכֻלָּנוּ
רַחֲמָנָא לִצְלָן.

הגב