רחלי סגל
רחלי סגל בת 35, נשואה ואם לשלוש. גרה בטלמון. לא תל-מונד. בין מודיעין לרמאללה. יום חמישי 9.6.16 אין תגובות 4598 צפיות

תמונות משרונה

שעת ערב מעל מגרון, לפני יומיים. שומעת הרצאה על אינסטגרם - מה, למה, מה עושים עם. "המצלמה לא משקרת" – תשכחו מזה. עם בימוי, פילטרים, פרסום סמוי וים של אפליקציות עזר, יוצרים תמונות מרהיבות שבינן לבין המציאות לא תמיד יש קשר.
חשבון האינסטגרם שלי מינימליסטי ושגרתי –  טיפה ילדים, קצת אוכל, הרבה שקיעות, המון פרחים, מקומות מומלצים. "את מבינה", אמרתי לחברה שבאה אתי, "בשבילי זו פיסה של אסקפיזם. מפלט מהמציאות. מקום שכולו יופי, עיצוב, פאן. אני לא צורכת שום חדשות דרך זה, ואין פוליטיקה. הרבה פעמים זו האפליקציה האחרונה שאני רואה בנייד לפני שאני נרדמת, בשביל לנקות את הראש מכל הרעשים".

שלוש התמונות האחרונות שלי באינסטגרם? מתחם שרונה.
תמונות שלוות, נלהבות. תמונות של תיירת, משבוע שעבר.
כשהתחילו להגיע הידיעות על הפיגוע הנוראי אמש, היה מאוד מוחשי וברור איפה זה קרה, איך נראית הסביבה. קרוב לעין וקרוב ללב.



ב"מחנה שלי" נרשם זעזוע, ופה ושם הייתה גם אדישות, והכי גרוע – ומאוד לא באמת במחנה שלי – שמחה לאיד. תגובות קיצוניות, מרושעות, לועגות. מתחרות באלה המגיעות מחברון, שכם ועזה.

מוקדם יותר השבוע היו פיגוע ירי ליד נווה צוף ובכביש חווארה, שלמרבה המזל והנס הסתיימו ללא נפגעים. מקומות שמי שלא גר באזורם לא מכיר בכלל. לא מגיע אפילו כתייר. ספק אם שמעתם שקרה בכלל.



כל אחד מאתנו חי בבועה משלו. והרי למעט כמה יוצאי דופן, עם רוב האנשים אפשר לדבר, אפשר להבין, אפשר לכאוב, גם אם לא רואים עין בעין פוליטית. אבל בשביל זה חייבים לצאת טיפונת מהבועה. צריך לפעמים לקלף פילטרים, לרדת ברזולוציה, אבל להכיר  – זה כל כך בסיסי. ולגמרי דו-כיווני.

והלוואי שבאמת היה אפשר לעסוק בימים אלו רק בילדים עם טנא, שמלות לבנות ועוגות גבינה.

 

 

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

הוסף תגובה
 
אין תגובות לפוסט זה