מיכל פרץ
מיכל פרץ שחקנית, יוצרת המופע "קערות של אהבה" ומפעילת אירועים ומופעי אימפרו בשיתוף הקהל, אמא ל-6, תושבת היישוב שבות רחל. יום שלישי 16.8.16 2 תגובות לפוסט 3045 צפיות

עכשיו אני

משהו קרה השנה, עם עידן הטכנולוגיה המתקדמת, ובערב אחד מוצף נוסטלגיה משנות ילדות ובגרות מלאות ברגעי זכרונות וחברות שנחרטות לנצח בלב, עשיתי מעשה ופתחתי שתי קבוצות וואטסאפ.

אחת לחבורה המשוגעת-פסיכית ההיא מהתיכון, השניה לדירת בנות השירות מקרית ארבע.

לראשונה קראתי "תסגרי את השסע", אבל אחת החברות שינתה ל"sweet 16"; לשנייה קראתי "בנות שירות תשנ"ה!", ובה איתרתי אפילו אחת מחברותינו שמתגוררת כבר שנים בדרום אמריקה (יחי הפייסבוק - המדור לאיתור קרובים אבודים).

תוך דקות זה הפך וויראלי. אינספור תמונות שטפו את הקבוצה מכל כיוון, הטלפון צפצף ללא הפסקה, ממש הפגזה. בהתחלה כמובן מטח כבד של תמונות עכשוויות כולל של עוללינו, טפנו ובני זוגנו, ואז הגיע השלב הפיקנטי: שליפת האלבומים מהבוידם, חיפוש קדחתני אחר תמונות של כולנו, צילום הישר לוואטסאפ, והרי לכן ערבים שלמים של צחוק פרוע ומתגלגל, ממש תרפיה לגוף ולנפש. או כמו שחברתי מלכה אמרה: "הקבוצה הזו מצעירה אותי ב-20 שנה ומרזה אותי ב-20 קילו!"; זו בהתאם לטענה שדקה של צחוק שורפת 100 קלוריות לפחות.

 עם הזמן הקבוצה, ההתלהבות, ההתמכרות, ופרצי שאגות הצחוק שלי - הלכו ונרגעו, אבל הנשמה, הנשמה שלי קיבלה מתנה. היא נוצרת את החיבוק שקיבלה מימי עבר מתוקים. אין ספק שזו בהחלט מתנת ארבעים שלא מחליפים בשום חנות.

משהו קרה השנה, כשצורפתי לעוד ועוד קבוצת "חוגגים 40 ל...", "מסיבת 40 פרועה ל...", או שפתחתי ביוזמתי כמה כאלה כשהפקתי ימי-הולדת-החלפת-קידומת לכמה חברות טובות.

אחת מהן נחגגה בשבת אחר הצהריים עם עוגה, ודבר תורה, ומשחק מילים משעשע שהכנתי, וכלת השמחה הנרגשת והמופתעת כיבדה אותנו במשנתה הרוחנית על גיל הבינה.

לחברה טובה אחרת, שהיא גם קולגה נפלאה מעולם התיאטרון, חגגנו חברות מכל תחנות החיים על גג ביתה המרווח, בערב קיץ קסום, במסיבת הפתעה שהפיק בעלה המשקיע. רקדנו שם זומבה, אכלנו, צחקנו, הצטלמנו, צפינו במצגת מושקעת, ולבסוף אף קינחנו במופע פלייבק מאולתר, מצחיק ומרגש, שבו שמענו כל אחד מיקיריה מספר על כלת האירוע, אמא שלה, בעלה, ושתי חברות טובות.

ובאמצע השנה, בכ"ב בשבט, התכנסנו כמידי שנה, החברות הכי טובות של רותי פוגל הי"ד, בבית הוריה. ויחד עם אמה, האחיות והגיסות היקרות שלה, וגם הילדים שלה שהחליטו ספונטנית להצטרף, חגגנו לה ארבעים. כבר שנה חמישית שאנו מציינות את יום הולדתה במפגש שכזה, מספרות עליה, נזכרות, שרות, והשנה רצינו שיהיה מיוחד יותר, בכל זאת 40...

פתחנו את הערב בשיעור של רבנית, המשכנו לדבר על המשמעות העמוקה והפנימית של הגיל הזה, ומכתב ליומולדת 40 שאחת החברות הטובות כתבה לה, לרותי, ושיתפה אותנו. שיתפנו איזו מתנת יומולדת כל אחת מאתנו קיבלה מרותי, או הייתה רוצה לקבל ממנה (אחת קיבלה במתנת שמיים תינוקת, שקראה לה רות, השנייה רוצה לקבל ממנה את האומץ שהיה לה) וקינחנו בשירים מופלאים של אפרת רזאל, חברת ילדות שלנו, שלה.

בנות שירות תשנ"ה

כל שנה מחדש אנו נדהמות מהכוח והרוח והחוסן והאהבה שאנו לוקחות מיומולדת שכזה, ממפגש עוצמתי שכזה. כנראה זו המתנה שהיא מעניקה לנו, מפזרת בנדיבות לכל אחת ואחת מיקירותיה, אי שם מלמעלה...

משהו עומד לקרות השנה, או בעצם אוטוטו, הקיץ, ורגע לפני שאתפנה לתכנן את מסיבת הארבעים שלי (כן כן, אני האמרגנית של עצמי, נטולת יכולת לשחרר, קונטרול פריק  וגם טרם התאוששתי מה(אין) מסיבת שלושים שבעלי (לא) ארגן לי..). רגע לפני, מארגנת מסיבת הפתעה לחברה הכי טובה שלי מאולפנת צבי"ה ירושלים, מלכה היקרה והאהובה. ועד לפרסום הפוסט הזה כבר נהיה אחרי... מתפללת שהיא תופתע, שהחברות מכל התקופות ישתפו פעולה, שהערב הנוסטלגי יחמם את לבה, ושאאזור אומץ ואציג קטע-שניים מהצגת היחיד החדשה שאני עובדת עליה (סליחה, ספויילר).

ואני... כבר רואה בדמיוני את המסיבה שלי, ה-מסיבה!

כי השנה זו אני. השנה זה האירוע שלי.

אחרי שהריתי וילדתי וכאבתי והנקתי והענקתי ושיננתי ודחפתי והכלתי והתחננתי והתפללתי ובירמצתי פעמיים וגם ביתמצתי - השנה, זו אני כאן שחוגגת. אורות הזרקורים, אם אפשר עוד קצת עליי, מצוין, עכשיו תגבירו, תודה. כי עכשיו זו המסיבה שלי שנרקמת, עם בלונים ועוגה מעוצבת והזמנה מפונפנת, ומסיבה בחצר הגדולה של הבית, ומצגת מצחיקה (מקווה שמישהו יתפוס יוזמה, כל האלבומים מסודרים בספריית הקודש בתוך הארון בצד ימין למטה) ובנות המשפחה מהצד שלי שיגיעו (ברור שמגיעות! אז מה אם אנחנו מתות מפחד לחצות את הקו הירוק, קטן עלינו בלילה בחושך ובלי הסעה ממוגנת), ובנות המשפחה מהצד שלו גם תטרחנה (על המסיבה של מיכל אנחנו לא מוותרות בחיים! אז מה אם היא מבריזה סדרתית מכל האירועים המשפחתיים שלנו, מי סופר?) וכל החברות. כולן. מגן פנינה, גן מרים, בית ספר נעם בנות ריינס 9 והמ"ג 3 רוממה, אולפנת צבי"ה ירמיהו 5, בנות שירות תשנ"ה בניין 35, כולל זו מדרום אמריקה, החברות מ"אמונה", החברות מ"מלמלה", החברות מהשכונה, מקרית משה, מקרית ארבע, מכרמי צור, וכמובן החברות-שכנות-אחיות יקרות שלי בעשור האחרון - משבות רחל.

אין ספק ששכחתי כמה רשימות, בכל זאת, הזיכרון לא חזק כמו פעם... כבר אמרתי לכן בת כמה אני?

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

הוסף תגובה
 
2 תגובות לפוסט זה
אסתר (אורח) הגיב ביום שלישי 16.8.16

מקסימה!!!!

הגב
יעל (אורח) הגיב ביום שלישי 16.8.16

עכשיו אין ברירה חייבים להגיע...

הגב