גולן ואך
גולן ואך נשוי להדר ואב לשבעה. בן היישוב עלי, תושב בית רימון. אל"מ בפיקוד העורף ומוזיקאי יום רביעי 14.9.16 2 תגובות לפוסט 4421 צפיות

עולם של חיים ומוות

רחוב הברזל.
יום שני. 16:00. על קרקעיתו של בור ענק שפעם היה חניון, בעומק של ארבע קומות מתחת לפני הכביש של רחוב הברזל. כמה ברזל תחתינו. רמת החייל. תל אביב.
ארבע שעות ו-37 דקות מרגע הקריסה. אתר ההרס בשטח של כחמישה דונם. חתך התקרות לאורך שרידי השלד ההרוס סביבנו, מלמד על מה שנמצא תחתינו. 
״פנקייק״, מכנים זאת אנשי החילוץ. רצף שכבות המהודקות זו לזו. השכבה ראשונה בת כשני מטרים של אדמת חמרה שיועדה להוות גינה עליונה. השכבות הבאות הן תקרות החניון שקרסו זו על גבי זו, עוד כמטר וחצי של בטון ופלדה, צינורות מים וחשמל. מתחת לשכבה התחתונה יש מי תהום. שבור רצפה אחת יותר מדי, והאתר מוצף.


עשרות מחלצים כבר סורקים אחר סימני חיים נוספים, מעבר לאלו שהתגלו ברגעים הראשונים לפינטו, לרותם, לאורי, ללוחמי האש, למד"א, לאותם אנשים שהגיעו תוך דקות לבניין המזדעזע וזינקו במורד המדרגות המתפוררות. מתגברים על חוסר הוודאות והפחד, רצים לעבר קריאות העזרה. להציל חיים. בקומות הראשונות, סמוך לגרם המדרגות, התגלו שני אנשים, לכודים ברשת ברזל ותחת קורות בטון. בפעולה מהירה נשלפו כלי חיתוך ושבירה קלים והם חולצו תוך דקות. כשמחלץ יוצא למשימה, מברכים אותו ״תציל חיים״. הנה, ניצלו חיים ראשונים.
בתום הסריקה הראשונית, קומה מינוס ארבע, התגלו שרידי אדם שנמחץ למוות תחת הקומות במשקל מאות טונות שצנחו מטה בתוך פחות מעשר שניות. המראה מזעזע והמחלצים מכסים את גופתו ברגישות. הוא לא יחולץ עכשיו. יש אולי אנשים חיים שממתינים לנו והזמן דוחק. 
יחד עם לוחמי האש והשוטרים, המחלצים שהגיעו ראשונים הם מהיחצ"א. הם אזרחים רגילים ביום יום ושייכים ליחידת המילואים המנוסה של פיקוד העורף. במקרה אסון הם לובשים ווסט חילוץ וקסדה, ומגיעים ללא קריאה לאתר.
אתר. הוא הכינוי ל״מקום״. אבל למחלצים כאן, הוא פלנטה של ממש. עולם של חיים ומוות. של קושי ותקווה. 
בחפ׳ק של מח״ז דן, אמיר אולו, מפקד האירוע, בונה את תמונת המצב. התחקור מנוהל בכל ההצלבות האפשריות. דיווחי משפחה. רישום מעסיקים. תיעוד שיחות, ווטסאפים ועדי ראייה. תוך שעות ספורות מתייצבים הנתונים. 74 אנשים היו בחניון. 2 לכודים חולצו בחיים. עוד שניים נמצאו הרוגים. חסרים ארבעה.
מתחיל המרוץ נגד הזמן. מנופי ענק מוצבים מעל האתר, משלשלים נימי פלדה עצומים ומעלים מכולות של פסולת. 
16:30, יחידות לאיכון טלפון סלולארי מצביעות על מיקומו המשוער של אחד הלכודים. 
בן דודו של הלכוד נמצא לידינו בסמוך לערמת פסולת בניין ענקית. הוא בחיים? שואל הבן דוד. מקווה, אני עונה. אני באמת מקווה. אנחנו מתחילים לחפור לנקודה המשוערת משני הצדדים. מנהרות צרות מתחת לבטון ולאדמה, כשטונות של הריסות מעלינו.


המבנים הנותרים נבדקו על ידי המהנדסים והוגדרו מסוכנים מאוד. הופכים את הכוח למוקף מכל עבריו בסכנה. כל קדיחה בסמוך למבנה מפוררת עוד כמה אבנים משרידי החיבורים. 
מודדים מעיריית תל אביב ממוקמים בפינות האתר ומנטרים את תזוזת הקירות. כל רעידה מסוכנת. ממקמים תצפיתנים לזיהוי הסדקים ומחלקים משרוקיות להתרעה. 
22:00. יש משהו, צועק המ׳פ חוסיין. אני מאיר פנימה, אל תוך פיר שנחפר מזה 4 שעות. רקמת בד כחולה. חוסיין ממשיך לחפור. אחרי כמה דקות מתגלית כתף. ברור שהלכוד איננו בין בחיים. אלימלך פייגין נכנס איתי לסבב חפירה לפיר. רתך אומן בן 62. גופו הצנום והנערי מנוגד לזקנו הארוך והלבן והוא מומחה בניתוק ברזלים בלהבה. סוג של קוסם שממיס פלדות. אתה יודע, הוא שואל אותי בקול מתנגן, 3 סנטימטר מהאף שלי בתוך החלל הדחוס, היום יש לי יום הולדת.
אני יודע שאלימלך, כמו רבים מהמשוגעים שנמצאים באתר, נדחס לתוכו פיזית ונפשית, והלכודים הפכו בתוך שניות של קריסה לחלק מרכזי בחייו. הוא לא ייצא מכאן בלי לחלץ את הלכודים.
הפיר הוא חלל עבודה צר מאוד ומחניק שמאפשר רק עבודת כפיים עדינה. לפעמים באצבעות. צריך לפרק את הבטון. לחתוך את הפלדה ולפנות את הפסולת הנוצרת ולחשוף אט אט את גופו של הלכוד. למחלץ נתפסים קודם כל שרירי התאומים ברגליים. אחר כך נתפס הגב, קצת מעל המותן. ובסוף, שריר האמה של היד החותכת עם הקאטר את הפלדה. תוך דקות, גם אתה הופך לסוג של לכוד; בין תקוות המשפחה שתוציא את יקירם בחיים לבין הקושי הפיזי והמנטאלי שאתה חווה.
הצעות עזרה זורמות אלינו כמבול מכל רחבי המדינה. חברות בטון, מנופים, גנרטורים, קבלנים, כולם רוצים לעזור. העם מתגלה במלוא תפארתו במצבים כאלו. בתי קפה וקיוסקים שולחים לאורך הלילה קפה, שתיה ואוכל. אזרחים מוסרים לידינו ברחוב עוגות שנאפו במיוחד עבורנו. 
09:00, עבודות החילוץ הופכות קשות יותר - החום, הריח והמראה ההולך ונחשף של גוף הלכוד. ניסים נכנס שוב לפיר. 

ניסים הוא סוג של אגדה גם ביחצ"א. החילוץ הראשון שלו היה בפיגוע בשגרירות ישראל בארגנטינה ב-92׳. הוא ממעט לדבר. צנוע. חזק, ואיש מקצוע נדיר. 
אני מזהה שניסים לא מנסה לחמוק ממגע עם גופו של הלכוד. אם צריך לנתק גוש בטון מאחורי הראש, רוכן ניסים בזהירות מעל האדם. גופו נוגע לא נוגע. הוא מקפיד שלא לפגום בגוף הלכוד גם אם הוא אינו בין החיים. אם צריך לנסר פלדה המהודקת לגוף. משחיל ניסים פיסת מתכת בין גוף האדם לדיסק החותך. הוא מפעיל את המכשירים בעדינות כזו שאני פתאום חושב על המילה ״קדושה״. יש ממש במילים ״קדושת החיים״ גם כשמחלצים גופת אדם מת. 


גם בשעות הבוקר ממשיכים ניסים, חוסיין, שיין ואיציק לפנות את הר הבטון העוטף את הלכוד תוך שהאתר רוחש חיים.
באותה השעה מנסרים יתר המחלצים קורות בטון וקודחים מחילות תחת הקרקע, דרכן הם משתחלים לחיפושים אל מיקומם המשוער של יתר הלכודים. 
בשעות הצהריים הולך ונחשף החלל סביב הלכוד. הוא מוכן לפינוי, גופו חופשי עכשיו ממלכודת הברזל והבטון.
המחלצים עוטפים את גופו בעטיפת ניילון לבנה. חובקים-מחבקים אותו על אלונקת הפינוי שהוכנסה לפיר ונושאים אותו החוצה. 
אנו עולים למעלה. לרחוב הברזל.
בית קפה עליז. תור לאייס קפה שעוד לא מוכן. אני פוגש מכר שממהר לציין שהוא חזר זה עתה מחוץ לארץ. אני מהרהר לרגע ומשיב, ״גם אני״.

 

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

הוסף תגובה
 
2 תגובות לפוסט זה
נגב מערבי (אורח) הגיב ביום רביעי 14.9.16

ישר כוח, עבודת קודש.

הגב
שרה (אורח) הגיב ביום ראשון 16.10.16

כתיבה ככ איכותית. תיאור נוגע ללב.

הגב