תמר אסרף
תמר אסרף נשואה לאייל ואמא לחמישה ילדים, גרה בישוב עלי שבבנימין. יום רביעי 19.10.16 אין תגובות 2966 צפיות

גבעת האינסטושים

אני מאוהבת, מודה.

אמנם את כולן אני אוהבת, אבל ישנה אחת שאני ממש ממש אוהבת.

קוראים לה אינסטגרם ובכל פעם שאני נפגשת איתה יש בי התרגשות גדולה.

אני אוהבת אותה כי אני פוגשת בה אנשים ממקום מאוד אחר ושונה

אני אוהבת אותה כי היא ללא מילים

אני אוהבת אותה כי יש בה שילוב מיוחד של ביקורת, תובענות, מקצועיות אבל בעיקר פרגון גדול.

אני אוהבת אותה כי היא רואה את העולם בזוויות רבות ומקוריות

אני אוהבת אותה כי היא מאוד צבעונית ומקורית

אני אוהבת אותה כי היא עסוקה במה שיפה וטוב כאן וכי יש בה המון עין טובה.

אבל אני הכי אוהבת אותה בעיקר בגלל שאני יכולה להיות בה אני.

 

 

יש לי אהבה עתיקה וגדולה לצילום. את שנות התיכון והצבא עשיתי כשמצלמת הקנון שלי צמודה אליי, עד כדי כך שהתחלתי לראות את העולם דרך עינית המצלמה. כשהיא לא הייתה לידי וראיתי משהו יפה מיד יצרתי עינית מדומה בין שתי אצבעותיי, וזה לא סתם טירוף, זה משהו מאוד עמוק. למדתי לראות את העולם בדרכי שלי. זו הייתה הזווית המיוחדת שלי, והיה קסם כזה גדול ברגע הזה, שהתמונות יצאו מפיתוח והפילם הזה שהכנסתי פנימה הצליח ללכוד את העולם הרחב מהזווית שלי. הרבה דברים למדתי דרך הצילום: סבלנות, הצמצום אל מול העושר הגדול שגם אותו למדתי לאהוב, הריכוז אל מול המרחבים, מהירותו של הרגע החולף, האור המשתנה בין השעות והעונות ואפילו למדתי להכיר שבשבת ישנו אור אחר, וזה בימים שעוד לא חלמתי לשמור שבת.

עם השנים והילדים נהיה לי כבד על הכתף ואולי גם עמוס בחיים וידיים שתמיד החזיקו איזה ילד מתוק, ותודה לאל לא הייתה לי יד פנויה וגם לא רגע של שקט להחזיק את המצלמה. היא אופסנה אחר כבוד באיזה מדף בארון, ואני למדתי לראות ולחוות את העולם גם בלי המצלמה.

אבל תמיד נשאר שם הגעגוע, תמיד נותרה תחושת ההחמצה כשבאיזה רגע מדהים כזה ראיתי משהו יפיפה ואי אפשר היה לשמר אותו.

השנים חלפו, הילדים גדלו והרשתות החברתיות נולדו, ואני שהתחלתי לעבוד בתור הדוברת של המתנחלים, מוגדרת בצורה מאוד ברורה - מתנחלת, דתיה ,ימנית - נכנסתי לכל תבנית אפשרית. בראיונות, בפאנלים, ברשתות, בשיחות - אף פעם לא סתם תמר, תמיד עם שובל ארוך של טיעונים והסברים. המון מילים מקדימה, ואני אי שם מאחורה, מרגישה היטב את האחריות הכבדה שבלהיות דוברת. את הדרך לדוברות התחלתי בגבעה הקטנה והמקסימה שבה אני מתגוררת. מיום הקמתה היא משכה אליה את התקשורת ומצאה את עצמה לעיתים קרובות - ולרוב לא בנסיבות משמחות - בכותרות. ההקשרים תמיד פוליטיים, תמיד סוערים, כשמעל מרחף לו בג"ץ הריסה. חיינו כאן על הגבעה תועדו רבות דרך עדשות המצלמה של התקשורת, שדאגו לרוב לצלם את הקרוואן הרעוע ולא את הבית היפה. התושבים כאן תמיד הוגדרו כמתנחלים ובתינו כלא חוקיים. ופתאום בתוך כל זה גיליתי שהתחילו לפרוח כאן על הגבעה פרחים מזן חדש-משהו, חדש ולא מוכר, התחילו לפרוח כאן אינסטושים.

האינסטושים, או בשמם האמיתי אינסטגרמים, הם אנשים מדהימים שללא מילים ובלי פוליטיקה, בעזרת המצלמה הפרטית שלהם, הצליחו להשתחרר מההגדרות הכובלות והמתייגות ויצרו עולם חדש של קשרים עם תיוגים כמו "זריחות" או "שקיעות", ב"רגע של היום" או "אינסטגרם ישראל". פתאום לא היה קו ירוק. השמש השוקעת בזווית הנכונה תקבל מאות לייקים כי היא פשוט יפה והתמונה מוצלחת ולא משנה בכלל מאיפה היא צולמה.

השכנים שלי, גיליתי להפתעתי, הם כוכבי אינסטגרם, אהובים, מוערכים, אלפי עוקבים שאוהבים את התמונות המדהימות שלהם. בלי מחלוקות ובלי וויכוחים הם הצליחו לקבל את הלב של כל כך הרבה אנשים. פתאום יש כאלו תמונות נפלאות של הרי בנימין, והנה תמונות של אנשים שצולמו בעיניים אוהבות, ומגבעת המתנחלים הפכנו לגבעת האינסטושים. שם, ברגע הזה, התאהבתי, קפצתי פנימה, מסירה מעליי את כל התארים, נשארת רק תמר, רוכשת חברים לאט לאט, מראה להם כמה אני אוהבת את העולם וכמה הוא נפלא בעיניי, והם משיבים לי המון אהבה. לומדת להכיר את העולם כפי שהם רואים אותו וזה פשוט נפלא.

חזרתי לאהבתי הישנה, אני שוב מצלמת. הסמארטפון עם המצלמה האיכותית שלו עוזר לי להגשים את אותה אהבה ישנה, לא פנויה עדיין למצלמה הכבדה, נהנית מזו הנכנסת לכיס ומאפשרת לי בכל רגע נתון לצלם את היופי הזה שקיים כאן.

אוהבת להתאמץ לקבל את הלייקים ויודעת שזה לא תמיד קל, אמרתי כבר שיש שם דרישות אבל זה מה שהופך את זה לכל כך מאתגר ובעיקר מרגש.

יודעת שזה לא תמיד ככה, וכמו בכל מקום זה תלוי מאוד מי החברים שלך, יודעת שיש גם פוליטיקה ומסחר ומה לא, ולמרות שאין טוב בלי רע, אם בונים את זה נכון ומתחברים לאנשים הנכונים יש ברשת הזו המון טוב פשוט יפה ובסיסי.

ובלי להעליב אף אחת אחרת, אין מה לעשות, בסוף "תמונה אחת שווה יותר מאלף מילים".

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

הוסף תגובה
 
אין תגובות לפוסט זה