מוריה תעסן מיכאלי
מוריה תעסן מיכאלי בן זוג אחד, שני תארים ושלושה ילדים, לאו דווקא בסדר הזה. מתנחלת, פמיניסטית, אמא, אשה, לאו דווקא בסדר הזה. בת שלושים, במקור מעפרה, כעת בגבעת הראל. יום רביעי 15.2.17 אין תגובות 3285 צפיות

געגועים

סבא? אתה יכול לשמוע אותי? זה קצת קשה כרגע, בתוך הרעב האיום והאכזר והתנאים הלא אנושיים שסביבך. אבל תנסה, תקשיב לי. אנחנו ניפגש עוד יובל שנים בערך. אני אהיה הנכדה הרביעית שלך ותלמד אותי להגיד 'מוצץ' כשתפחד שהגננת לא תבין אותי, הקטנה מכולם בגן.

סבא, אתה יודע, כעת כשאתה לוקח מדי אסיר מנוולים מאדם מת כדי שתוכל לעמוד במסדר הבא, דע לך שאתה עוד תהיה אדם מכובד ואהוב על הבריות שהנכדות שלך יאהבו להשתעשע בעניבות היפות שאתה בוחר לעצמך ולאשתך תבחר את טבעות הזהב היפות ביותר שיעטרו את אצבעותיה האהובות. גם לנכדות שלך תאהב לרכוש מדי פעם מותרות ובחיוך אוהב וביישני לומר לנכד או הנכדה התורניים – תבחר מה שאתה רוצה כאן בחנות!

סבא, זה יהיה לך הכי קשה להאמין, עכשיו כשאתה עובד בעבודת פרך איומה ששוברת את הגוף ואת הנפש, כאשר אתה מייצר נשק ותחמושת לתעשייה הצבאית השטנית ביותר בעולם, אולי לא תאמין שיום אחד אתה תעבוד עבור התעשייה הצבאית של מדינת ישראל ותארח מדי פעם ראשי ממשלה ושרים נכבדים. צבא ההגנה למדינת ישראל יהיה זה שמשתמש בכלים אשר על ייצורם אתה אמון, והוא יגן בהם על אזרחי מדינת ישראל שתקום בעוד מספר שנים לא רב בכלל. אתה מאמין סבא?

סבא, אני יודעת. אתה איבדת את היקרים לך ביותר. את הוריך האהובים, אחותך גיסך והאחיין הקטן. איבדת את כל המשפחה והחברים ולא נותר מהם כמעט שריד. אבל דע לך, אתה עוד תעמיד ותראה צאצאים ובני צאצאים ואפילו נינים עוד יימולו על ברכיך. את לחייך הקמוטה והאהובה עוד ינשקו נינים ונינות שימלאו את ביתך בצחוק ובשיר.

סבא, אינך מדמיין כרגע מהו קבר ישראל. ערימות של אנשים שנזרקו או נשרפו עומדות לנגד עיניך. הוריך ומשפחתך לא זכו לקבורה יהודית ושמם לא רשום על מצבה. אולי כואב אתה את אובדן שמם וזכרם. אך דע לך סבא, שלאחר כמעט תשעים שנות חייך, כאשר תזכה להיקבר בחלקת אדמה הצופה על פני הדרך העולה ירושליימה, שמות בני משפחתך יירשמו לצדך על הקבר, וכך נציב גם להם יד ושם באדמת ארץ ישראל. אנו מבטיחים סבא לא לשכוח את שמם לעולם.

 

לא הכל יהיה קל סבא. לוקח הרבה זמן לעם לצאת מהגלות, זו שאתה חלק ממנה. יהיו המון דיונים על מה נכון ומה לא נכון וכיצד יש לנהוג במדינה הזו שאתה יכול כעת רק לדמיין. נכדתך ונינך יעזבו את ביתם אשר בעפרה בהחלטה איוולת של המדינה, אבל הם עוד יקימו את ביתם במקום אחר בעז"ה, וישובו ליישב את הארץ בשמחה ובטוב.

אני רוצה לספר לך עוד משהו סבא. אני יודעת שזה קשה לדמיין עכשיו. קצינים בעיניך הם גרמנים אכזרים וצבא זו זרוע שנועדה להשמיד. החיילים שדוחפים לכם כתות בצלעות ומשסים בכם את כלביהם הם החיילים היחידים שאתה מכיר כעת, בעולם האחר אותו אתה חי. סבא, במין איזה צירוף מקרים מיוחד, ביום האזכרה הראשון ללכתך, יסיים החייל הראשון בין הנכדים את קורס הקצינים. לאחר העלייה לקבר נמחה דמעה מעינינו ונדרימה אל הנגב היפה, שם יעטה הקצין הצעיר את דרגותיו החדשות, ויתגעגע לסבא שאיבד שנה אחת בלבד קודם לכן. יהיו אלה מדי זית על גופו וסמל מדינת ישראל על חזהו. הדגל הכחול לבן יתנפנף בגאווה ברחבת המסדרים ומגן דוד יתנוסס בתוכו. אנחנו נדע סבא, כי לרגע הזה ייחלת כל השנים הקשות שלך, גם אם לא ידעת להרחיק בדמיונותיך עד כדי כך. אנחנו נודה לך כי לכך הבאת אותנו, כי לכך עלית מן האפר והקמת משפחה לתפארת אשר ממשיכה את שמך בעולם.

סבא, משהו אחרון אני רוצה שתדע. ואולי אולי זה ינחם אותך בתוך התופת האכזרית שלך. סבא, אהבנו אותך כל חייך. סבא, גם שנה אחרי לכתך, אנחנו נתגעגע מאוד.

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

הוסף תגובה
 
אין תגובות לפוסט זה