אלישבע בלום
אלישבע בלום אמא ל-5 ילדים מדהימים. גדלה באפרת, תושבת היישוב עלי. ציירת, כותבת ואשת עסקים. יום חמישי 27.4.17 1 תגובות לפוסט 1114 צפיות

מרגישה יפה

התלבטתי אם לשתף, והחלטתי ללכת על זה. 
אם אוכל לעזור לאישה אחת, לאמא אחת, לילדה אחת... שווה את המאמץ.
ומי שקורא או קוראת עד הסוף - אשמח לתגובות.

המקרה התרחש ביממה האחרונה, אך שורשיו העמוקים ינקו משנות ילדותי, מתקופת התבגרות מאתגרת (טוב, תראו לי תקופת התבגרות שלא מאתגרת).

 

פרק א'


ביום שישי אחת מבנותיי הגדולות הגיעה הביתה עצבנית. 
זה בעצמו לא מקרה יוצא דופן; היא כנראה התחילה תקופת התבגרות מוקדמת. אנחנו בדרך כלל נותנים לה קצת מרווח והיא יוצאת מזה. 
אבל הפעם, הבת השנייה רמזה לי ולבעלי שקרה משהו בבית הספר. 
כאמור, היה יום שישי, ובין האכלות-בישולים-ניקיונות-מקלחות-אריזות-נסיעה ניסינו להוציא מהראשונה את העניין, אבל היא התעקשה לא לספר. ובין לבין עבר לה הדיכי והעניין נשכח לבינתיים.

 

פרק ב'


במוצ"ש יצא לי להיות בהרצליה בהרצאה "שלמה ולא מושלמת" של Gurovich Marina המהממת. מרינה דיברה על הקשר בין הדימוי העצמי לביטחון העצמי והנראות, ושחרור מאידיאל היופי המדומה שנמכר לנו על ידי המדיה. היא הציגה 100 שנים של "נשים מושלמות" שמציגות את "אידאל היופי"; כל אחת בתקופתה - האידאל השתנה בערך כל עשור. 
וכמובן, המסר מהמדיה הוא שכל אישה אמורה לחלום ולשאוף להיראות כמו האידאל המדומה הזה (מה גם שבימינו האידאל הזה הוא רחוק מכל מציאות - פיברוק פוטושופ אחד גדול).
מרינה דיברה על רעיון פשוט, שהדהד בי בחוזקה. 
היא אמרה שבעצם אין כזה דבר "יופי אידאלי". 
וגם אין "היופי בעיני המתבונן". 
יש רק: "אני יפה". 
זה סוד היופי. That's all, folks. כל אישה שמרגישה שהיא יפה, היא היא באמת יפה. זה צריך לבעבע מבפנים החוצה.

 

פרק ג'


ביום ראשון חזרה שוב המצוברחת מבית ספר. הפעם אחותה סיפרה לנו מה התרחש: מסתבר שיש בנות בכיתה שמצחקקות עליה שהיא שמנה.

כששמעתי את זה, ראיתי שחור. הלב שלי נפל. לתחתונים. 
עמדו לי מול העיניים 20 שנים של טראומה שעוד לא יצאתי ממנה. דיאטות-קלוריות-הרזיה-השמנה-דיאטניות-מנות-רעב-הפרעות אכילה-אכזבה אינסופית-דיכאון שחור-ביטחון עצמי ברצפה - - - ועוד ועוד.

ריבונו של עולם, אמרתי לעצמי. 
מה אני עושה? איך אני מצילה את הבת המתוקה, היפיפייה שלי, מהמערבולת? האם גם עליה נגזרו שנים אינספור של סבל?? ורציתי לבכות.

במיוחד בגלל שזה כבר כמה שנים שאני מודעת לכך שהשמנה לא קשורה בצריכת אוכל. לא קשור בכלל בספירת קלוריות או בהגבלת מנות. השמנה היא תוצאה ישירה של משהו פנימי. אבל לא ידעתי איך לגשת לעניין הזה, לא ידעתי איך לדבר על זה עם הבנות שלי. המדהימות שלי. כל כך פחדתי מהרגע הזה.

ופתאום - אההההה - ראיתי את הישועה. 
ברגע אחד. דווקא עכשיו. דווקא דרך הבת שלי. דווקא דרך ההתמודדות שלה!
פתאום קפץ לי המסר של מרינה... ו-"עולם הפוך ראיתי". פתאום ראיתי את התשובה מול העיניים.

פתאום הבנתי - שעם כל הכוונות הטובות, האמהות שפותחות בשיח של דיאטה, שמנסות לעזור לבנות שלהן להשתלב בחברה - מה המסר שהן מעבירות לבנות שלהן? מה הבת שומעת? היא שומעת מסר ברור בקול רם: "רק כשתהיי רזה - תהיי יפה. תהיי אהובה. תהיי מקובלת. תהיי שווה". 
ומכאן, הופ, ונכנסנו להפרעות אכילה. בנות יעשו ה-כ-ל כדי לזכות באהבה, קבלה, שווי.

וראיתי שיש לי בידיים אוצר. יש לי את התשובה.
אני יכולה לתקן עוול. אני יכולה להתחיל משהו חדש, עוצמתי, ענק!

קראתי לשתי הגדולות שלי, וסיפרתי להן על ההרצאה של מרינה. ואז העברתי להן שני מסרים, בחוזקה. שיננתי את המסרים האלה איתן עשר פעמים, מכיוונים שונים. ובע"ה אמשיך עד שהם ייקלטו להן טוב טוב.

מסר א':
כל אישה, ללא יוצאת דופן, היא יפה! כל אישה בעולם. כל. אישה. בעולם.
ויותר מזה: את יפה – רק אם את חושבת שאת יפה. אם את חושבת שאת מכוערת, גם אם את דוגמנית על, את תהיי מכוערת.

מסר ב':
מי שצוחק על אחרים סימן - תמיד - שיש בו משהו חסר. וצריך לרחם עליו ולנסות לעזור לו. 
יקרה שלי - את בת מלך. ככה ברא אותך אבא שבשמיים. נכון. לא לטעות! 
את בת מלך. 
אם מישהי הייתה אומרת לך שהאף שלך ירוק היית נעלבת ומתעצבת? ברור שלא. אז ככה תגיבי כשקוראים לך מכוערת.
שוב, ושוב, בעזרת ה' יתברך, הלוואי הלוואי שנגיע למצב שזאת האסוציאציה שלהן: אם מישהו צוחק עליהן שבמקום להיעלב יבינו - מיד - שהנה לפניהם בנאדם מסכן שזועק לעזרה.

וככה אמרתי. וככה שיננתי.
ופתאום היא חייכה, המתוקה שלי. וראיתי עליה.
ראיתי עליה שהיא מרגישה. יפה.

 

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

הוסף תגובה
 
1 תגובות לפוסט זה
נעמי (אורח) הגיב ביום חמישי 27.4.17

כ"כ נכון חזק ועוצמתי!
ולוואי וזכה להפנים אנו ולהעביר את המסר הלאה. את יפה! כי את את! בלי כל קשר לרזה או שמנה...

הגב