מירי מעוז-עובדיה
מירי מעוז-עובדיה מירי מעוז-עובדיה, נשואה לשלמה, אמא של נוה ומתגוררת בישוב נווה צוף. עובדת כרכזת דוברות חו"ל במועצה אזורית מטה בנימין יום ראשון 6.1.13 7 תגובות לפוסט 19095 צפיות

יום אחד, כשיהיה לי ילד

 

"יום אחד, יום אחד כשיהיה לי ילד,

מה אני אתן לו, מה אני אתן.

את האופק הצר שרואים בחלון,

את האיש שעומד עם הגב לשלום,

מה אני אתן לו, מה אני אתן

מה אני אתן לך.

את הדרך הזאת בין זאב לשועל,

איך אסביר לו שמתישהו הלב נשבר.

מה אני אתן לו, מה אני אתן"

(מילים: אניה בוקשטיין)

(התמונה באדיבות גלריית cute baby photos , מתוך האתר: displaywallpapers.com)

אני מבלה כל כך הרבה זמן בכבישים, מה שנותן לי המון זמן למחשבות. מלקטת פרטי חדשות ודעות בתוכניות רדיו, וצלילי שירים, ומדי פעם יש שיר שממש מצליח לגעת בי. והפעם זה השיר החדש של אניה בוקשטיין, עם מילים שמצליחות לגעת ולבטא מחשבה כל כך ראשונית, כל כך פנימית.

יום אחד, יהיה לי ילד. בעזרת ה' אפילו יותר מאחד. מאז שהתחתנו לפני פחות משנה, המחשבה הזאת נהיית יותר ויותר מוחשית מרגע לרגע. לפני שאתם שואלים, אני לא בהריון, סתם שמנה, אכלתי מלא סופגניות בחנוכה, אז תפסיקו להציק.

אבל אני לא יכולה שלא לחשוב על זה. יום אחד יהיה לי ילד. ילד שלי. אני אאכיל אותו, ואשיר לו שירים כדי להרדים אותו, ואגן עליו מכל דבר שיקרה בדרכו, כולל משלושת הכלבים הענקיים והאימתניים של השכנה מלמעלה (ואם כבר אני מבטאת את מחשבותיי, השכנה הנ"ל מתעקשת לעמוד לידי וטוענת שאין ממה לפחד. עם זאת לאור העובדה שלשלושתם יש חסמי פה והם נובחים עלי בקולי קולות, אני טוענת שבהחלט יש ממה לפחד...).

יום אחד, כשיהיה לי ילד, מה אני אתן לו? את האופק הצר שרואים בחלון? יום אחד יהיה לי ילד, ואני אגדל אותו לתוך העולם הזה שאנחנו חיים בו. ופתאום מכל הדברים שאני שומעת ברדיו, אשר עד כה לא סדקו את שריון האומץ שלי, חודרים פנימה שברירי ידיעות ופחדים, מבעד לשריון שלי.

אני רואה מה קורה סביבי. אנשים כבר לא מדברים אחד עם השני. מתקשרים יותר עם האייפון מאשר עם מי שעומד לצידם.

אומרים שבעוד חמישים שנה יהיה מחסור של אוכל בעולם. שנחזור למאבקים הכי פרימיטיביים של אדם לאדם זאב.

מה אני אתן לו? את הדרך הזו בין זאב לשועל. ברדיו מדברים על הסדרים מדיניים, מאיימים שיהיה רוב פלשתיני בעוד כמה שנים, שדמותה של ישראל כמדינה יהודית תיהרס. שאין מנוס מלחלק את ירושלים. הערכים והאידיאולוגיות מוחלפים כל יום בחדשים.

כל יום מתפרסמת כתבה מזעזעת אחרת על אלימות, והתעללות וסרטן ומוות, חולי ומוות וצער שמחכים מעבר לפינה. איך אני אסביר לו, שמתישהו הלב נשבר?

יום אחד יהיה לי ילד. מה אני אתן לו, מה אני אתן.

יום אחד יהיה לי ילד. והיום הזה מתקרב יותר ויותר ככל שהשנים חולפות. אבל יום אחד כשיהיה לי ילד, אני אתן לו הרבה דברים טובים שהשיר לא הזכיר. אני אתן לו מורשת מדהימה של עם אמיץ ומופלא, שהגשים את הבלתי ייאמן, ששרד והגשים חלום ישן-נושן שמתחדש מדי יום. אני אתן לו את המסוגלות לחוש חיבור רגשי ואוהב לדברים שאינם חלק ממנו באופן הפיזי והפשטני. לאדמה שעליה הוא יגדל, לעם בתוכו הוא יחיה, לבני האדם באשר הם שיקיפו אותו מכל עבר.

אני אתן לו את ההבנה שיש דברים רעים בעולם, אבל שיש גם הרבה דברים טובים. אני אסביר לו שכשנמצאים בים סוער נורא קל להרפות ולתת למים למשוך אותך למטה, אבל שהרבה יותר משתלם לשחות למעלה.

אני אתן לו את ההערכה לרגעים הקטנים בחיים, ואסביר לו שעדיף ליהנות מרגעים קסומים עם האנשים הקרובים והאהובים עליו, במקום להתמקד בחשש המתמיד שיום אחד הכל ייעלם.

יום אחד יהיה לי ילד, ומעצם הבחירה להוליד אותו אל תוך העולם הזה, אני בוחרת להוליד אותו אל תוך הטוב העצום הזה, אבל גם אל תוך הרע.

וכדי להתמודד עם זה, הדבר הכי חשוב שאוכל לתת לו, הוא את היכולת לבחור. אלמד אותו כיצד לתת כל הזמן, ולא רק לקחת. אלמד אותו כיצד לאהוב, כי כיצד לשנוא הוא כבר ילמד לבד. הוא לא יוכל לבחור איך למות, ולכן אלמד אותו כיצד כדאי לבחור לחיות. אני אתן לו את המתנה הגדולה ביותר שביכולתי להעניק לו, ההבנה כי יכולת הבחירה שלו לבחור בטוב על פני הרע היא ההבדל הדק בין חיים סתמיים לחיים עם משמעות.

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

הוסף תגובה
 
7 תגובות לפוסט זה
סטודנטית (אורח) הגיב ביום ראשון 6.1.13

יפה מאד. "ההבנה כי יכולת הבחירה שלו לבחור בטוב על פני הרע היא ההבדל הדק בין חיים סתמיים לחיים עם משמעות." רק אל תשכחי לאפשר לו לבחור איזה משמעות הוא עצמו רוצה להכניס לחיים, מבלי שנחליט עבורו מה נכון ומה לא, ומבלי שנקווה ונתפלל שילך "בדרכנו", כי מי בכלל אמר שאנחנו צודקים.

הגב
תמר אסרף (אורח) הגיב ביום שני 7.1.13

מירי, מדהים ומרגש.איזה כייף שאת מתנחלת ברשת:)

הגב
שוש (אורח) הגיב ביום רביעי 9.1.13

הפוסט זרק אותי לפחות עשור אחורה כשכלל לא רציתי ילדים בדיוק מהסיבות שנמנו כאן. עולם אכזר, כאב, מחלות, תקשורת וירטואלית, אובדן תמימות ועוד ועוד.
אך הגורל רצה אחרת והיום יש לי שני ילדים מדהימים שיהיו צריכים להתמודד עם העולם אם ארצה או לא, אבל אני משתדלת להעביר להם את חצי הכוס המלאה!!!
אני באה מעולם חילוני לחלוטין אך נשואה לאיש שהיה דתי, התרחק וטעם את העולם וחזר ליהדות כשביתנו הגדולה נולדה.
כיום קשה לי להגדיר מה אני בדיוק אבל אני יודעת שאני מוצאת המון נחמה בהלך הרוח בבית, באפשרות להגיד לילדים שלי שיש סדר בעולם הזה ויש מי שדואג להם מעל לכל.
אני מראה להם את יופי הזריחה, ריח הגשם, הכיף בלרקוד לצלילי מוסיקה והחשיבות של צחוק מתגלגל עם חיוך מאוזן לאוזן בכל הזדמנות אפשרית. אלה יהיו הכלים שלהם להתמודד עם הדברים הפחות קלים בחיים.

הגב
אנונימי (אורח) הגיב ביום שני 14.1.13

מקסים ומרגש! כיף לקרוא!

הגב
אנונימי (אורח) הגיב ביום שני 28.1.13

מרגש! כל הכבוד!

הגב
אנונימי (אורח) הגיב ביום שלישי 12.2.13

קראתי שפורסם,
ועכשיו שמעתי את השיר, וחזרתי לקרוא שוב!
את כותבת מדהים!

הגב
מירי מעוז-עובדיה
מירי מעוז-עובדיה הגיב ביום שלישי 19.3.13

תודה רבה... מעניין איך שיר אחד מני רבים המושמעים ברדיו מצליח לגעת בנפש, והופך להיות הרבה יותר מסתם שיר אנונימי...

הגב