אסתי רוטשטיין
אסתי רוטשטיין בת 34, במקור משילה (כרגע מירושלים). עובדת עם ילדים ונוער בסיכון, ומתחביביה: השלמת תעודת בגרות, השקיית עציצי פלסטיק, כיוון שעוני שבת ושוקולד. יום חמישי 3.8.17 4 תגובות לפוסט 3194 צפיות

משפחה לא בוחרים

איכשהו הגיע הקיץ המבורך, ואתו הטיול המשפחתי המסורתי.
איכשהו אלו הרגעים היחידים שאני יכולה להודות בפה מלא שאני אוהבת את המשפחה שלי.
 
איכשהו מציאת תאריך לטיול הופכת להיות חתיכת מסע הכנה. כל הבטלנים והסטלנים שבינינו הופכים לנורא עסוקים ונורא חשובים. מסתבר שבשביל לסגור תאריך צריך הרבה סיעתא דשמיא, תהילים, צדקה והדלקת נרות.
 


 

איכשהו יעד הלינה יהיה תמיד או הקרוב ביותר או הזול ביותר. הקשבה אליי! מדובר ברעיון גאוני אשר אין לו שני. הקיטורים, המריבות, הבדיחות והטראומות, מתרחשים רק שם, ובאיכות שאין שניה לה. כל אחד יכול לנסוע לבית מלון, לצימרים וכאלה, אבל לא כל אחד יכול לשרוד בתי הארחה סוג ג' עודפים או מקומות לינה שהמשרד להגנת הסביבה הוציא עליהם צו סגירה. ובעברית, גאוות יחידה בעל כורחה.
ואז איכשהו נדחפת לה תקופת אווירת טרום הטיול. אווירה מלאה בעמימות וסאבטקסט, כשהווטסאפ מנתב רנדומלית את כל הקולות: מי אמר מה, לְמה הוא התכוון, כמה הוא נעלב מ-1 - 10, והאם הוא הציע באמת או הציע בכאילו. בלי להסגיר אף אחד מאיתנו, נערך סבב הימורים בין חלקנו על מי הראשון שיקבל את התואר 'אבי נעלבי', 'דני מעוצבני', 'ענר הקריזיונר', או 'גיל הדביל'. ככה זה במשפחות הכי טובות, שתדעו.
איכשהו האחראים על המסלולים הם תמיד יוצאי הסיירות. עכשיו, זה בעיה. בעיה די רצינית. הם הטיפוסים הרציניים, מאותגרי ההומור, והכי גרוע - הם בכושר. אין דרך אלגנטית ועדינה להוריד אותם מהרעיון המופלא של לפתוח את היום הראשון לטיול בעלייה לסרטבה וצליחת הכנרת. אני בתגובה מציעה עלייה לרכב וצליחת הירדנית, לרוחב כמובן. הטענה שלי מבוססת על כך שצריכה להיות קורלציה בין משתני הגיל והמשקל של המשתתפים לבין מסלולי ההליכה.
איכשהו האחראים על האוכל הם אנשי הסמוך. מה שאומר שהתפריטים לא מאוזנים. או שיש אוכל, או שאין. תלוי אם הם בקטע של דיאטת ניקוי רעלים, חלי ממן ושאר מזיקים, או בקטע של אוכל בכמות מספקת לכל תושבי המועצה האזורית בה אנחנו עומדים ללון.
איכשהו הלוגיסטיים הם האנשים עם האלצהיימר הכי מפותח במשפחה. עד שהם נזכרים מה הם רצו להביא (ושכחו אותו), הם כבר שוכחים מה זה היה. לעשות איתם חלוקת עבודה זה כמו לסדר גבות לג'ירפה, והביטויים האהובים עליהם הם: 'הנה שם', 'הנה זה', 'ליד ההוא', 'מה שמו', 'נו הזה', ו'שמההההההה'.
איכשהו יצאנו לדרך. כל אחד מנקודת המוצא שלו, בהתאמה לשעון בני-עקיבא המקומי שלו.
איכשהו מגיעים לשטח, והקרנבל יוצא לדרך.
איכשהו המפגש עם מים עושה לכולנו ממש טוב, בהנחה וסיימנו את סבב ההטבעות ללא נפגעים.
 

איכשהו נקודת השיא של הטיול תהיה תמיד הגעה של משפחה חדשה לשטח. כולנו נכנסים לכוננות "בשר טרי": פותחים מחצלת, מתקתקים את חיתוך האבטיח, ומתיישבים לצפות בדרמה הקומית החדשה שהגיעה למקום.
איכשהו כולם חוזרים לביתם בשלום. שלום פיזי, לא התחייבתי על שלום נפשי.
איכשהו עושים מעבר חד למציאות עם פּוֹאֵטְרִי סְלֵאם נוסח:
"מי יצא מהבית אחרון? איפה שמת את המפתח יא עפיפון?
ומה פתאום השקעת בכזה מחבוא ביטחון? מי יישמע, אנחנו מהאלפיון.
ולמה אני צריכה להעלות מהרכב הכל לבד? כאילו אנחנו לא משפחה מורחבת, אלא רק אני בדד..
אז איפה כולם?מי אחראי פה על חישוב הנטל באופן מושלם?
ודירבאלק לא תשאירו לי במקלחת מים קרים! אל תגרמו לי להפוך לכם שוב את החיים!"

איכשהו נולדתי למשפחה הזאת.
ואני חולה עליהם. בלי איכשהו ובלי נעליים. 

אומרים שמשפחה לא בוחרים.
ולפעמים אני חושבת שקיבלתי חתיכת צ'ופר מאלוקים.
מה הייתי עושה במשפחה אחרת?
עם מי, ועל מי הייתי מקטרת, מתעצבנת, צוחקת ונעלבת? 
לחיים של מי הייתי יורדת?

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

הוסף תגובה
 
4 תגובות לפוסט זה
שרון (אורח) הגיב ביום חמישי 3.8.17

אייך אני שמחה שקבלת את הבמה שהכי מגיעה לך!!!!
כרגיל אני נהנת מכל מילה כתובה שלך. יודעת תמיד לכתוב בצורה שנונה ומצחיקה.
מקווה להמשיך ולהנות עוד הרבה

הגב
מיכל (אורח) הגיב ביום חמישי 3.8.17

מעולה! הזדהיתי ממש...

הגב
חני (אורח) הגיב ביום חמישי 3.8.17

כמה צחקתי!!!
שיפולי בטני רעדו מרוב צחוק בריא.
מאיפה את.מכירה את משפחתי?!

הגב
רעות (אורח) הגיב ביום שישי 4.8.17

סוף סוף קרה מה שאני טוענת שנים! שאת חייבת לכתוב טור!!
אלופה!!!

הגב