אביטל טרקיאלטאוב
אביטל טרקיאלטאוב בת 26, נשואה לדניאל, ירושלמית לרגע, עורכת משנה במגזין "פנימה". יום שני 7.8.17 2 תגובות לפוסט 1126 צפיות

חג האהבה וחשבון הנפש

ט"ו באב.

אני נשואה כבר שנתיים וארבעה ימים וכאב הרווקות עדיין צורב.

בניסיון להפוך את הזוגיות שלנו למפעל שידוכים, הצלחנו לשבור כבר כמה לבבות, אבל לא הוצאנו ולו חתונה אחת. זוג אחד יצא חמישה חודשים, לו נשבר הלב. זוג שני יצא חודש וחצי, לא היו נפגעים. זוג שלישי יצא לשלושה דייטים, לא היו נפגעים ולא נגרם נזק. זוג רביעי יצא שלושה חודשים, לה נשבר הלב.

ואז אמרתי די. ובכיתי, ונשבר לי הלב ביחד איתה. בכל זאת - חברה קרובה.

הבנתי את הקונספט, לא משדכים - לא שוברים.

אבל למרות הכל, בארוחת שבת שאחרי, התחלנו שוב פעם להעלות הצעות. שורש בעיית הרווקות, דעו לכם - אינו טמון בהיצע, ביקוש ובררנות, אלא בכך שאי אפשר לכתוב בשבת. כי אז כל ההצעות הטובות עולות. עד שמגיע מוצ"ש אתם כבר לא זוכרים איזו מבין המוריות שאתם מכירים רציתם לשדך לגרוסמן והחבר הנשכח שדנתם עליו להדס כבר נשכח בשנית.

והיום, עת בעלי יושב וחורש למבחן שלו מחר ויום האהבה נדחה לשלהי סמסטר קיץ, אני מוצאת את עצמי בחשבון נפש. עברו שנתיים. שנתיים מאז שחברות אהובות גרמו ליום החתונה שלי להיות היום המופלא ביותר ביקום. נכון, גם החתן גרם לכך, אבל את היום עצמו לא העברתי אתו אלא אתן. שנתיים ומבין כל השבע שליוו אותי, התחתנו שתיים (שהיו כבר אז תפוסות גם ככה).

אני מסתכלת אחורה על מה שאנחנו עברנו בשנתיים האלה, וואו. שנה ראשונה לנישואין, שנה ראשונה שלו לתואר, שנה ראשונה שלי לתואר שני, מעבר דירה, שנה ראשונה שלו לתואר ראשון אחר, שלושה מקומות עבודה שאני הצלחתי איכשהו להחליף. ירידות, עליות, בכי, שמחה, התמודדות, חיים.

ברגע שאתה מתחתן משתנים חייך, כך מספרות לך נשמות טובות ערב החתונה.

השנה הראשונה לנישואין היא הכי קשה, מצביעים המחקרים.

ומה עם השנה האחרונה לרווקות? גם היא אמורה להיות תמיד הכי קשה, לא? היית רווקה X שנים, חלפה לה עוד שנה, משמע את רווקה X+1 שנים. תמיד קשה להיות רווקה יותר לא?

אני לא מרחמת על חברות שלי. חוק בלתי כתוב שבלעדיו מערכת היחסים שלי אתן תתערער לחלוטין. הן גם לא מרחמות עלי, אני מאמינה, למרות שהן יודעות על הטלטלות שהן מנת חלקי.

לא מרחמת, אבל כן רוצה את הטוב ביותר עבורן.

ובערב ט"ו באב, כשאני מסכמת שנתיים וארבעה ימי נישואין, אני יודעת שהן עברו עוד שנתיים וארבעה ימי רווקות. והייסורים לא ממרקים רווקים. אף אחד לא הופך לחתיך יותר מדייטים.

 

בט"ו באב לפני שלוש שנים התקשרו להציע לי מישהו וסירבתי ('עוד בררנית שלעולם לא תתחתן' אמרו הדודות). הייתי עם חברה בלב עיר הקודש, חיסלנו דודא לפיצה ב-20 למגש וחלמנו חלומות אל תוך הלילה. בדיוק בתקופה ההיא נפלה עלי התובנה שעדיף לי להיות לבד ושמחה ולא בדייטים עם בחורים שלא מתאימים לי. למדתי להגיד לא להצעות שנראו לי מפוקפקות. מאז, הפך בשבילי ט"ו באב מיום האהבה לחג הרווקות.

שנה אחרי כן (פחות ארבעה ימים כאמור) התחתנתי, וגם כנשואה, היום הזה מלא אצלי במחשבות על רווקות, על תהליכים שעברתי בעצמי, על אלה שאחרות סביבי עוברות, על השידוך האחרון שניסינו לעשות ועל השניים שחשבנו עליהם בשולחן השבת האחרון אבל לא הספקנו להתקשר ולשאול אם הם פנויים. שייך להתקשר אליהם עכשיו? בכל זאת, חג הרווקות.

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

הוסף תגובה
 
2 תגובות לפוסט זה
ואוו כתבת מהמם ... (אורח) הגיב ביום שלישי 8.8.17 הגב
אלון (אורח) הגיב ביום רביעי 9.8.17

אביטל את כותבת מדהים.

הגב