בת שבע ביק שטרן
בת שבע ביק שטרן אמא לשלוש בנות מדהימות, סטודנטית לתואר שני במגדר. דוסית, אבל ליברלית, מתנחלת אבל צפה במרכז שמאל, מעריצה של שלמה ארצי, אדל ורוחמה בן יוסף. יום חמישי 10.8.17 אין תגובות 3882 צפיות

יוצאת לאור

לפני עשר שנים, כשהיא התקשרה ואמרה שהיא רוצה לקפוץ לבקר, היה לי ברור מה היא הולכת לספר לי. ידעתי אז כבר כמעט שנה, אבל לא באמת ידעתי, ולא רציתי לדעת. תקופה ארוכה ראיתי את ההורים שלי הולכים ונעלמים לתוך עצמם. ראיתי את הדמעות בעיניים של אמא שלי בכל יום שישי כשבישלה לשבת. כשאבא שלי בירך אותי על כיסא הכלה, אני לא בטוחה אם הוא אמר לי להתפלל לזיווג הגון עבורה או לרפואתה. אבל באותם רגעים שהיא עשתה את דרכה אל הבית החדש שלי ושל בן זוגי, ידעתי מה היא הולכת לספר לי.

אחותי לסבית. לסבית דתייה. "דתייה דתייה?" הם שואלים. כן. דתייה דתייה. עם שרוול שלושת-רבעי וחצאיות ארוכות. כזאת שמגיעה לתפילה בכל שבת בבוקר לפני "ברכו", שמתפללת מנחה. לבת זוגה ולה יש כבר כמה ילדים יחד. ואז מנחיתים מיליון שאלות - "ואיך ההורים שלך מתמודדים עם זה?", "הן באות אליכם לשבת?", "את לא פוחדת שזה ישפיע על הבנות שלך?".

ואם פעם עניתי כשלחיי סמוקות ממבוכה, היום אני עונה בנחת, "ההורים שלי מקבלים אותן, אבל הלב שלהם שבור. ומצד שני, היה להם קשה לראות אותה עצובה ואבודה לפני כן"; "אליי הן לא באות, כי זה קשה לי,  אבל אני נפגשת איתן אצל ההורים שלי ובאירועים"; "לא. אני לא פוחדת שזה ישפיע על הבנות שלי. זה מעורר אצלנו שיח, אבל הבנות לומדות מהי אהבה ומהי משפחה".

עברו מאז למעלה מעשר שנים. ברגעים הראשונים החשש הגדול ביותר שלי היה שמישהו יגלה, שירכלו עלינו ביישוב. השם שזה עלול להוציא לנו. היום אני כבר לא חוששת. להיפך, אני מספרת מיד כשאני נתקלת בנושאים שנוגעים בזה. פעם כששאלו אותי כמה ילדים אנחנו במשפחה ואם כולם נשואים, גמגמתי. היום אני פשוט משחררת. אני יודעת שסביבי יש עוד אנשים שמתמודדים עכשיו עם הגילוי, עם החרדות שכולם ירכלו, ואני רוצה לקוות שעצם זה שאני מדברת על זה בלי להתבייש ומכירה בכך שזאת המציאות, בלי קשר לדעתי בנושא, ייתן להם את היכולת גם להתמודד.

החברה שלנו מתמודדת היום עם הרבה שאלות כיצד לקבל את התופעה שפעם נראתה לא הגיונית - להט"בים דתיים. השילוב הזה מתדפק על דלתנו ומבקש להיכנס, מבקש להיות חלק מהחברה הדתית בה הם גדלו. היו ימים שחשבתי שיהיה לי קל יותר לו הייתה אחותי יוצאת מהארון וחוזרת בשאלה. היום כשאני רואה אותה מחנכת את ילדיה לקיום מצוות בסטנדרט הכי גבוה, אני בטוחה שמקומה אתנו, בחברה שלנו. זה תהליך לא קל עבורי, עבור משפחתי ועבור הקהילות שלנו, אך המחיר בהרחקתם הוא גבוה מדי עבורם ועבור המשפחות שלהם. חייה של אחותי מספקים לי הזדמנויות לדון עם בנותיי על קיום מצוות, חשבון נפש, קבלת השונה ואפילו על תרומות זרע.

לפני עשר שנים, לא הכרתי אף אדם שמתמודד עם הקושי שלי. היום, חיים סביבי לא מעט. אם לא הייתי חרדה כל כך מההשלכות החברתיות, אולי הייתה ההתמודדות בשנים הראשונות קלה יותר. אני מאמינה כי החברה שלנו הופכת להיות סובלנית יותר ומכילה יותר, ורוצה לקוות שעצם זה שאני כבר עברתי חלק ניכר מהדרך, יקל על אלו המתמודדים עם זה כעת. 

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

הוסף תגובה
 
אין תגובות לפוסט זה