שיראל אררט
שיראל אררט בת 21, תושבת טלמון, מתחילה לימודי משפטים בבר אילן בשנה הקרובה. יום רביעי 30.8.17 1 תגובות לפוסט 2355 צפיות

הזדמנות להגיד תודה

יום ראשון בערב, חוזרת מהיישוב השכן הביתה. פנצ'ר באחד הגלגלים הקדמיים. התקשרתי לאבא שיבוא לעזור. בערך דקה אחרי שהוא מגיע, עוברים שני רכבים צבאיים. הכל בסדר? כן, מחליפים גלגל. בלי יותר מדי שאלות הם חונים בצד והמג"ד והחפ"ק שלו יורדים אלינו. אחד החבר'ה מתעקש להחליף את הגלגל, צוחקים קצת ביניהם, מתעניינים, ונותנים הרגשה בטוחה. הכל בכיף ובנחת.

אני בטוחה שבשנים שחלפו מאז הוקם גוש היישובים שלנו סיפור כזה קרה עשרות פעמים.
החיילים הם חלק מהנוף ההררי היפיפה שמקשט את הכבישים שלנו.
הם שם תמיד, אם רואים ואם לא. מאז שאני זוכרת את עצמי הם מלווים אותנו. עושים הכל כדי שתהיה לנו שגרת חיים תקינה. מאבטחים בצמתים, בטיולים מסביב ליישוב, במעיינות, בתפילת שבת בית כנסת, ובעוד הרבה מקומות ורגעים שאיני יודעת עליהם.

מזה כמה חודשים שאני מתנדבת בפינה חמה לחיילים בטלמון. תחנת ריענון קטנה ונעימה שכמה חבר'ה מהיישוב הקימו לפני 5 שנים, כשעוד היו בתיכון (היום הם כבר חיילים בעצמם). בחורף יש מרקים שנשות היישוב מכינות, בקיץ קרטיבים. ותמיד עוגה לשבת, עוגיות, קפה, תה, פיצוחים, טלוויזיה, לימונדה קרה.
הפינה הוקמה לזכרה של תושבת היישוב שולמית היימן ז"ל שאחד הדברים שאיפיינו אותה היה אהבתה לחיילים. היא נהגה לאפות להם עוגות ולדאוג לשלומם, ואנו שמחים להמשיך בדרכה.
אנחנו יודעים, אבל לא תמיד זוכרים, עד כמה החיילים שלנו עושים עבודה קשה כדי לשמור על השקט בגזרה. שמירות, סיורים, מעצרים, בכל שעות היום והלילה.
לנו יש את השגרה שלנו – עבודה, משפחה, חברים. וסביבנו חיילים שעושים הכל בשביל ששגרת החיים שלנו תהיה תקינה.

הפינה הזאת היא משהו גדול בשבילי. כי יש לי דרך קטנה להגיד לחיילים שלנו תודה. תודה על החיוך שאיתו עזרתם לי בערב אחד בצומת הפרסה, תודה על השעות לא שעות, על המסירות, על השלוש שנים האלה, שאתם מוכנים למסור את הנפש שלכם בשביל בטחון היישוב ועם ישראל.

זה תמיד מחמם את הלב להיכנס לפינה ולפגוש כמה חיילים נחים על הספה, מנשנשים משהו, שותים שתיה חמה או קרה, לשמוע מאיפה הם בארץ ועל החוויה שלהם לשרת כאן בחורש ירון.

לפעמים הם ממהרים ורק עוברים לקחת משהו קטן לדרך, תוך כדי אמירת תודה ולילה טוב. אבל לרוב, כשהם מגיעים, הם אף פעם לא יתנו לי לטאטא לבד, ויעזרו לסחוב את הקניות מהרכב. הם ייקחו את הזבל לפח, וכשאני אגיד שלא צריך הם יגידו שטויות, זה הזבל שלנו.
כשאחת המתנדבות מקבלת הודעה מחייל: "המקום שהכי אהבתי לשרת בו זה אצלכם"; או פתק שתלוי על הלוח מודעות: 'תודה מחייל רעב'; או סתם כשאני שומעת מאח של חברה ששירת בעבר בגזרה שאומר: "וואלה, את מטלמון? הפינה-חמה שלכם עשתה לי את השירות, התקופה הכי טובה שלי" - אני יודעת שהפינה הזאת, שהיא מובנת מאליו בשבילנו, תושבי היישוב, עושה דברים חשובים.  

אחרי 5 שנים המקום זקוק לשיפוץ - חידוש והוספת חדר, על מנת להמשיך להיות פינה חמה וביתית לחיילים.

לכל אחד מאתנו יש כאן הזדמנות להודות לחיילים באופן יומיומי, הזדמנות שיקבלנו גם בזכותכם כוס קפה בשעת לילה מאוחרת, שתהיה להם פינה נעימה לשבת בה לנוח לכמה רגעים, לתחושה ביתית, ובעיקר לתחושה שאנחנו אוהבים אותם, מודים להם, ומוקירים את העשייה שלהם למען השקט והשלווה שלנו.

על מנת לגייס את סכום הכסף הנדרש לחידוש פני הפינה פתחנו בפרויקט הדסטארט - נשארו עוד 9 ימים לגיוס הכסף. גייסנו כבר יותר מ-40,000 שקלים אבל היעד הוא 55,000.

 (כידוע לפי חוקי הדסטארט אם לא הגעת ליעד לא מקבלים שקל).

אני מזמינה אתכם להיות שותפים לפינה החמה לחיילים בטלמון:
https://m.headstart.co.il/?id=23754#/main

מוזמנים להיכנס לקישור ולתמוך, וכמובן שכל סכום יעזור!

 

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

הוסף תגובה
 
1 תגובות לפוסט זה
אנונימי (אורח) הגיב ביום רביעי 30.8.17

מהממת אחת!!! ישר כוח!

הגב