אסתי רוטשטיין
אסתי רוטשטיין בת 34, במקור משילה (כרגע מירושלים). עובדת עם ילדים ונוער בסיכון, ומתחביביה: השלמת תעודת בגרות, השקיית עציצי פלסטיק, כיוון שעוני שבת ושוקולד. יום שלישי 26.9.17 4 תגובות לפוסט 7430 צפיות

חגים vs רווקים

ידוע לכל שאויב מספר אחד של רווקי ישראל אלו הם חגי ישראל.
מודה, מדובר בתקופה קשה אפילו לאחת כמוני, שחוגגת כל שנייה של רווקות.
הלבד לא חדש לנו, הוא חברנו הקרוב והטוב. הוא החבר הזה שלפעמים אתה מת עליו, ולפעמים בא לך למות בגללו. הוא החבר הזה שנדחף לכל מקום ובכל זמן בלי שאף אחד הזמין אותו. הוא החבר הזה שלא משחרר, שדורש דיוק ובירור, שלא מתפשר על פחות מעבודה פנימית כנה ונוקבת. הוא החבר הזה שגורם לך להתמרמר ולהתמסכן, אבל במקביל מפרגן לך טיסות, יציאות וחיים מלאי הטבות. הוא החבר הזה, הנודניק, שעדיין לא החלטת אם הוא טוב או רע ליהודים.
ופתאום מגיעים להם החגים והורסים את כל הזוגיות הזו.



בתקופת זמן קצרה כל כך, תור ארוך כל כך של אנשים פתאום מתערב לך בחיים: משפחה, שכנים, משפחה של השכנים, השכנים של השכנים, שכנים של המשפחה, משפחה של המשפחה, והכלב של השכנים עם המבט המאוכזב הזה בעיניים.
מרגש לראות איך לאנשים שונים נוצר מכנה משותף ומוצק סביב נושא אחד - אתה. נוגע ללב לראות איך כולם הופכים ליועצים שלך, לכל עניין שתרצה ושלא: זוגיות, בררנות, אישיות, רוחניות, חיצוניות, אלגנטיות, פנימיות ואנטישמיות.
אז זה הזמן להגיד את זה אחת ולתמיד: לא ביקשנו ייעוץ! גם ככה מורכב לנו, קשה לנו, צפוף לנו, אינטנסיבי לנו.
פשוט סתמו. וזה הכי עדין שלי.

תאמינו או לא, אנחנו מתים כבר למצוא את המקום שלנו בעולם. ואני מחדדת, את המקום שלנו, לא את שלכם.
בחרנו, כל אחד מסיבותיו, לא להתחתן עדיין. אל תיכנסו לנו לוורידים בעניין, אל תטיפו לנו, ובטח שאל תנסו לשדך לנו את הבן של השכנה של סבתא של הבן דוד השני של גיסתכם. בהתחשב בזה שאתם אפילו לא יודעים אם מדובר בזכר או בנקבה, זה קצת מעליב.
אנחנו נמצאים בתקופת חיים מורכבת, בתפר של בין הגשמה עצמית לבין התמודדות עם המציאות, מחפשים כל הזמן את האיזון והדיוק שלנו. חתונה, היא לא המטרה פה. היא אבן דרך חשובה ומשמעותית מאד, אבל היא לא המטרה.
ולמרות הסטטוס המפוקפק שלנו כרווקים, אנחנו יודעים על בשרנו שהחיים זה עבודה קשה. זוגיות, חברות, משפחה, עבודה, ומכבי חיפה - אין פה ניסים או קיצורי דרך.
מתוך הצפייה בכם, הבנייה העצמית שלנו וההתפכחות אל מול החיים, אנחנו מחפשים את אותו אחד יחיד ומיוחד שנרצה לעבוד איתו (ועליו) בהמשך החיים.
אני יודעת שנראה לכם שהקשיים שלכם, כנשואים, הרבה יותר איכותיים ועמוקים. אבל זה רק נראה לכם. גם לנו יש קשיים ומשברים, והם לא נופלים באיכות ובעומק משלכם, הם פשוט שונים.



אז מה כן אפשר לעשות? טוב ששאלתם! קבלו כמה טיפים על חשבון הבית:
פנו את עמדת השיפוט המהיר, וותרו על החיבוק הזהיר.
אל תנעצו בנו מבטים, גם לא בגב. גידלנו שם חיישנים בזמננו החופשי הרב.
אל תתעניינו בשעות השינה שלנו. תנחשו לבד, ואז תוסיפו שלוש.
אל תתערבו בהחלטה אם לטוס לחג או לא. ברור לכולנו שהקנאה, ולא תפילות החג, מדברת מגרונכם.
תנו חיוך, פרגנו, תשמחו במקום שלנו בחיים.
תתעניינו בנו אבל באמת, אין לנו כוח לנימוסים רכילותיים.
זוכרים את "לשון הרע דבר נורא"? זה עדיין בתוקף!
ואת "סבלנות לא קונים בחנות"? גם זה עדיין בתוקף!
תנו לנו להתפלל בכבוד. עזבו את גודל הכיפה, עומק המחשוף, אורך השמלה וצבע החולצה.
תנו לנו לבכות בשקט בתפילה. בלי לוטו ניחושים וחלוקת ציונים.
למשיח זה סבבה לחכות דורות, אבל לחתן כבר נגמרו לכם הכוחות?
תנו לנו לנשום ותסמכו עלינו ועל הקב"ה.

חג שמח!

ושתי נקודות לסיום:
1. אם על הדרך עולה לכם רעיון עבורנו, תשאלו את עצמכם אם הייתם מוכנים לתת לילד המועדף שלכם לצאת עם אותו רעיון. אם כן - צאו לדרך וברכת ה' עליכם, אם לא - שחררו אותנו באמאשלכם.
2. כתבתי הפעם בלשון רבים. אם יש רווק/ה שיש לו/ה צורך לתקן, להאיר, לדייק ולהוסיף - תתאפק/י.
אליך ספציפית, כפרה, לא התכוונתי בפוסט הזה.

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

הוסף תגובה
 
4 תגובות לפוסט זה
רווקה אלמונית (אורח) הגיב ביום שלישי 26.9.17

את מהממת! מתחברת לכל מילה..

הגב
אנונימי (אורח) הגיב ביום שלישי 26.9.17

מוכשרת שכמוך וצודקת בכל מילה!!!

הגב
רעות אברמזון (אורח) הגיב ביום שלישי 26.9.17

תותחית כישרונית
כל כך נכון!!!

הגב
רווקה 36 (אורח) הגיב ביום רביעי 27.9.17

מדהים היסטרי

הגב