רינה אריאל
רינה אריאל תושבת קריית ארבע, נשואה ואם לשלושה, עו"סית ופעילה ב"נשים למען המקדש". אמה של הלל שנרצחה ביוני 2016 יום שני 16.10.17 1 תגובות לפוסט 727 צפיות

בראשית, שוב התחלה

החגים התקפלו להם עם בדי הסוכה, האורחים התפזרו מדירת הארעי לדירתם הקבועה. ואני מנסה לחשוב איך להתחיל כל שנה מחדש עם חיוניות, שמחה ויצירתיות. להתחיל למרות המשא הכבד. למרות הכאב והייסורים. להתחיל עוד שנה ללא בתי הבכורה הלל שנרצחה בהיותה רק בת 13 וחצי.

הלל נרצחה בקיץ 2016. נערה יפה, חכמה ואהובה שחזרה מהופעת ריקוד, ונרדמה בשמחה במיטתה בביתנו בקרית ארבע. אבל השמחה הופסקה. רק האיר הבוקר ומחבל בן 17 חדר אל הבית וטבח. מחבל מכפר שכן. כמה אומץ ועזות מצח. לפרוץ לבית באור יום. לדקור נערה ישנה בשלווה. מאז העולם שונה, הפוך ומסובך.

בדמייך חיי.

מאיפה אפשר לשאוב את הכוחות הללו. הכוח לקום ולהתחדש. הסיפור אינו רק שלי, כל אחת עם המשא שלה, משא אישי לא פשוט. תרמיל מלא בכאב, בסימני שאלה, שברים ורסיסים. הדרך ארוכה. וכמו שכתבה פעם נעמי שמר: "ובחצות, הביתה את הדרך

קשה לך למצוא,

מתוך החשיכה אנחנו מבקשים

לקום מחר בבקר

ולהתחיל מבראשית".

 

איך מתחילים מבראשית. וחשבתי על הב-ראשית, שתי ה"ראשיות" האלו שאנחנו פוגשים על אם הדרך. אולי יש מצבים של התחלות יפות, פשוטות ומתוקות, כמו ילד שמתחיל בשמחה כתה א', אהוב ומחובק. כמו מפגש עם חתן וכלה צעירים ואוהבים. אבל יש סוג אחר של התחלה, מתוך מעמקי הכאב, הקושי, מתוך עומק הייסורים והחשכה. גם ברגעים כאלו יש צורך למצוא את העוגן להתחיל מחדש. לא לוותר עד שיימצא החבל שדרכו ניתן לטפס לעבר ראשית חדשה. "לקום מחר בבקר
 עם שיר חדש בלב,
לשיר אותו בכוח
לשיר אותו בכאב".

 לשיר אותו למרות הכאב.

חשבתי על שמחת תורה, סיומה של התורה והתחלתה המיידית. ללא נשימה. מסיימים-מתחילים. הכל רציף ומהיר. רגע עוד קראנו בסוף ספר דברים - "לעיני כל ישראל" ורגע אחר "בראשית ברא". והמדרש המקסים שמוצא את האות ל' ומדביק אותה לאות ב' ומוסר לנו באהבה לב. אולי הידיעה שההתחלה אינה מנותקת, אין ציפייה להתחלה מכלום, יש הבנה שאנו מתחילים אבל באמת ממשיכים, עם המטען, הקושי, אבל עם הלב.

הלב עבורי הוא ה"ישראל" - החיבוק שהעם נותן. הכוח להתחיל נובע משם. מההבנה שאנחנו חלק מסיפור אדיר. הקרבנו קרבן קשה ואכזר, ילדה תמה. הקרבן הוא חלק מהיותנו ישראל. האמונה עדיין נמצאת, שותתת ופצועה, אבל נמצאת יחד בלב של כולנו. השנה זכינו להכרה אדירה מהעם כולו, אנשים שבכו יחד אתנו, בכו וחיבקו והבינו שיש כאן סיפור, והסיפור הוא של כולנו. אנשים שנתנו לנו את הלב באהבה רבה, מאפשרים לנו רגעים של יציאה מהחושך, הבנה שבתוך המצב הרקוב עדיין נובט לו נבט זעיר המתחיל מחדש. אתגר אחר, ללמוד את ההתחלות האחרות הפחות זוהרות. להתחיל אט אט לפסוע בשביל חדש.

הלוואי וכל אחת תזכה לחיבוק קטן, ל"לב" שמגיע מאדם אחר, למבט, הבנה ותמיכה בסבל האישי ובמצוקה. הרווקה המבוגרת, העקרה והגרושה. החולה והמתמודדת. הלוואי שנוכל רק להביט סביב וקצת לתמוך, בזכות זה שאנו כולנו ישראל. ואז, מתוך כל זה, שנזכה ליכולת להתחיל מחדש.

למרות הכל. ואולי בגלל הכל. 

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

הוסף תגובה
 
1 תגובות לפוסט זה
נתי (אורח) הגיב ביום שני 16.10.17

רינה יקרה מחבקת אותך בחוסר העצום והמיותר הזה ושולחת לך כוחות גדולים להנציח את הלל בליבנו!

הגב