מירב לוי
מירב לוי בת 37. מתנחלת מלידה. תושבת סוסיא בהר חברון. גדלה בקריית ארבע, ממפוני שירת הים בגוש קטיף. מנהלת צימר "לב ההר" בסוסיא ומורה לספרות. נשואה לאיתמר ואמא ל8. יום ראשון 29.10.17 אין תגובות 1585 צפיות

רסיסים

"כולם מכירים את כולם". ככה זה ביישוב לא גדול. זה אומר שבשבילים את זורקת "שלום" לכל עבר, בשלל סוגי הנהונים וחיוכים. זה אומר שאת יכולה להיעצר לכמה דקות ואף יותר עם חברה זו או אחרת, לפטפט על אסיפת ההורים שהייתה אתמול או על הפסקת החשמל שהייתה שלשום. זה אומר להיות ביחד בערבי נשים, ערבי גיבוש, טיול יישובי. להיות ביחד על הדשא בליל יום העצמאות. להתפלל ביחד בשבתות ובחגים.

 

זה אומר גם לאבד ביחד.

בערב שמחת תורה התבשרנו ביישוב סוסיא על תאונה איומה שהתרחשה בכביש המוביל אל ים המלח. שתיים מחברותינו נפצעו באורח קשה. אירית ושרה. באחת נכנסנו למערבולת של חרדות ודפיקות לב ותפילות, תפילות, תפילות. שתי נשים יקרות. שתי משפחות. ורכזת קהילה אחת שלא זה התפקיד אליו פיללה, אך במסירות נפשה, ברגישותה ובדייקנותה ניהלה, ובעצם מנהלת גם תוך כדי כתיבת שורות אלה, את כל מה שצריך באופן שכל אחד יוכל להתמסר לתפקידו.

ראשונה הייתה אירית שנלקחה לגנזי מרומים. שניה הייתה שרה, שביום בו הסתיימו ימי השבעה על אירית נערכה הלווייתה. אובדן כפול. שבעה ועוד שבעה. שתי הלוויות, ואותן להקות ציפורים המרחפות מעל ראשינו ברחבת בית הכנסת כשהילדים העוצמתיים שלהן, כל אחת בזמנה, מבכים את אמותיהן.

אירית זר. המורה לאנגלית של בתי. שבוע לפני התאונה, בשעת פעילות צביעת מנדלות לקישוט הסוכה, שמה יד על כתפי בחיוך רחב וסיפרה לי עד כמה מאור נהדרת באנגלית. בשבעה הצלחתי לקלוט כמה וכמה סיפורים נוספים כאלו של הורים. איך ראתה את הטוב. איך דיברה טוב.

שרה לונדון. שחילקה את זמנה בין ביתה ובעלה וילדיה ונכדיה ובית הספר בו חינכה וגמ"ח הכלים הנאים שלה ועבודות הפסיפס המפעימות ובטח יש עוד. פעם ראיתי אותה עומלת על פרפרי פסיפס עדינים על הגדר ליד המכולת. מקסים! זרקתי אליה והיא נופפה לי בחזרה. וחשבתי לעצמי, איזה כיף לגור ביישוב שיש בו אישה שמדביקה פרפרים מפסיפס על גדרות. עם היוודע דבר פטירתה של שרה השלכתי לפח בדמעות את הספל הסדוק שתכננתי להניח לה בתיבת הדואר.

 

מאסונות שקרו בעבר אנחנו יודעים שעוד נתחזק. בינתיים רק צער עמוק. וגעגועים אינסוף.

 

שברי חרסים

רסיסים רסיסים

אוחו לפסיפס ביד אוהבת

 

ומי ירפא את שברינו כעת

ירגיע נפש כואבת.

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

הוסף תגובה
 
אין תגובות לפוסט זה