אסתי רוטשטיין
אסתי רוטשטיין בת 34, במקור משילה (כרגע מירושלים). עובדת עם ילדים ונוער בסיכון, ומתחביביה: השלמת תעודת בגרות, השקיית עציצי פלסטיק, כיוון שעוני שבת ושוקולד. יום חמישי 5.4.18 1 תגובות לפוסט 1426 צפיות

כנגד ארבעה בנים

כנגד ארבעה בנים דיברה התורה, אבל כנגד ארבעה דייטים? לא, זה כבר גדול עליה.
זה גם לא ממש מסתדר עם כל אווירת הגאולה שבאוויר, אולי יותר לכיוון אווירת האלרגיה שבאוויר. אז לכבוד החג, לכבוד המקום, ולכבוד הלב של אמא שלי, אני אשתדל להשבית חלק מהשמחה ולא את כולה. קבלו אותם, את ארבעת טיפוסי הדייטים, שביניהם לבין מושג הגאולה, כל קשר הוא מקרי:

הדוס: זה האחד שמגיע עם ארסנל שלם של דברי תורה ודרשה, התפלפלויות והתחכמויות. בתור אחת שמאז הבגרות בתנ"ך שומרת על מרחק מהרב-מכר ההוא, יש בזה משהו כל כך מרענן שעושה טוב על הנשמה. רק קצת מוריד לי המבט השיפוטי שבוחן את הלבוש שלי, אותו מבט שגם מתכווץ בהתחסדות מושלמת כשנוגעים בצד האמוני הפחות אסתטי של החיים שלנו. והכי הורסים לי אלו מָשׁוֹשֵׁי החושים שבודקים אותי כל הזמן: האם בירכתי, האם נטלתי, האם מצמצתי.
אמרו לך שאני דתייה לא קונבנציונאלית, והתעקשת. למה חשבת שתגיע, הרבנית ימימה מזרחי?
ולגבי שמירת הנגיעה, אל תדאג רבנו, מבטיחה לא לגעת, גם לא עם קרן לייזר. אבל לשמור ממני מרחק של 4.3 אמות כבר גובל בזה שתלך לאיבוד ואני אפילו לא אשים לב.

הבשל: כן, יש כאלו. הבעיה היא שזה בשל יתר על המידה.
אני יודעת שזה ממש לא אישי, אבל המבט המזוגג הזה בעיניים שרואים בהשתקפות שלו את החופה, את הרב, הטבעת - מלחיץ אותי רצח, לא משנה כמה אני רצינית. קח נשימה, תכניס חמצן למוח, ובוא ננסה לעבור את הערב הראשון ללא מחשבה לכיוון החתונה. אנחנו לא שם, ובאופן הזה אנחנו גם לעולם לא נגיע לשם.
בלי ציניות, אני יודעת כמה כמיהה למשהו יכולה לשגע, אבל שנייה לפני שאתה מפספס את הזדמנות חייך (שהיא לא אני!!!) תוציא את פרמטר החתונה מהלקסיקון. תהנה מהרגע ההזוי הזה, תכיר מישהי גם אם באופן שטחי, תכיר דרכה את עצמך טוב יותר. זו יכולה להיות אחלה חוויה, רק תוציא כבר את החופה והרב מהתמונה!

הקמצן: הוא לעולם לא יבוא לאסוף אותך. תמיד יקבע זמן ונקודת מפגש שנוחה וקרובה לו. הבעיה היא שכשאת עולה על זה, כבר מאוחר מדי לסגת בלי להסתכסך עם השדכנית, שהיא במקרה מישהי שיקרה לך.
תשכחי מלשבת ולאכול יחד. הוא תמיד יזמין מים. מים מהברז. וזה תמיד גם הסימן בשבילי לבקש מהמלצר שייתן לי עוד כמה דקות לעיין בתפריט בכדי לבחור מה בא לי לאכול. אלו דקות יקרות מפז מבחינתי, אין כמו לראות את הפרטנר מולך נלחץ, מתפתל, אין כמו לשמוע את הנשימות המהירות והשטוחות של התקף החרדה, להבין שהוא כבר בעיצומו של חשבון על החיסכון בדלק מול מה שאני עומדת להזמין.
אח שלי, תמשיך ככה ואני מזמינה את כל התפריט. רגע השיא הוא כשמגיע החשבון, הוא חסר אונים כל כך ולא מצליח לחנוק את אנחת הרווחה כשאני שולפת את האשראי שלי.   

 

הספרדי: שנייה לפני שכולכם קופצים עליי, הבני-זוג שלי רובם המוחלט היו ספרדיים. אני מתחברת אליהם הרבה יותר בקלות, מרגישה יותר בבית לידם. אבל בינינו, יש שריטות ייחודיות לאגף הזה בעם ישראל. ברור שיש שריטות לאשכנזים, הן פשוט חסרות צבע וטעם, אז בואו. מדובר פה בטיפוס חם ולבבי, אכפתי ומתעניין. מתעניין בעיקר ביכולות הבישול והניקיון שלך, מתפעל מכל פריט קולינרי שאת מכינה אבל במקביל את שומעת את האונות שלו הולכות מכות כשהוא מבין שאת לא ברמה של אמא שלו. אני תמיד מתקשה לעצור את עצמי, ונפלטת לי השאלה של מה רע בפתיתים. או במנה חמה. 

רבי נחמן אומר "כשאדם יודע שכל מאורעותיו הם לטובתו, זאת הבחינה היא מעין עולם הבא".
אני כבר לא יכולה לחכות יותר להמשך.

חג שמח!
 

 


קרדיט צילום הקשיו הבלתי נשכח: אביבה ברניגר 

 

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

הוסף תגובה
 
1 תגובות לפוסט זה
אורחת (אורח) הגיב ביום ראשון 8.4.18

את הורסתתתתת!
סוף כל סוף הפסקת לדבר, והתחלת לכתוב..

הגב