מירי מעוז-עובדיה
מירי מעוז-עובדיה מירי מעוז-עובדיה, נשואה לשלמה, אמא של נוה ומתגוררת בישוב נווה צוף. עובדת כרכזת דוברות חו"ל במועצה אזורית מטה בנימין יום חמישי 24.1.13 2 תגובות לפוסט 19796 צפיות

למרות הכל - יש עתיד?

 

אל דאגה, זה לא עוד מאמר דעה על ההפתעה הגדולה של מפלגת "יש עתיד" בבחירות. מפלגת "יש עתיד" לקחה את אחת השאלות הגדולות שמעסיקות את תושבי מדינת ישראל מאז ומעולם, ובחוכמתה הדביקה לה סימן קריאה ופרצוף כריזמטי משרה ביטחון. השאלה הזו, שכמו הועלתה מהבוידעם, היא השאלה המרכזית המתנוססת בראש פנקסו של כל כתב תקשורת זרה, המגיע לראיין אותנו לגבי עתיד ההתיישבות ביהודה ושומרון. כחלק מתפקידי כדוברת חו"ל במועצת יש"ע  ומטה בנימין, אני מלווה את הכתבים הללו במסעותיהם ביהודה ושומרון, ומנסה לעזור להם לקבל מענה על שאלותיהם (הרבות).

בשבועיים האחרונים, לקראת הבחירות, התחדשה ההתעניינות של התקשורת הזרה בראיונות עם תושבי יו"ש, כאשר השאלה המרכזית היא – יש עתיד? האמנם? הכיצד? ועוד מילות שאלה רבות מצטרפות לתהייה הכללית הסוחפת את כולם.

אני קוראת לזה התעניינות עונתית. בדומה למזג האוויר, גם פה יש תקופות של לבלוב ודעיכה תקשורתית. נדמה שכמו בנדידת הציפורים, כתבי התקשורת הזרים נדדו כולם לארצות החום, ארצות הברית, כדי לסקר את הבחירות של המעצמה החשובה בעולם; ובנדידה חזרה דרומה, אחרי עמק החולה ובדרך לכנסת בירושלים, עצרו אצלנו לאגור מזון.

 את כולם העסיקה השאלה המרכזית: איך אנחנו רואים את העתיד שלנו פה אחרי הבחירות? מה יהיה בארבעת השנים הבאות? ואולי השאלה הסמויה שהם באמת רצו לשאול, היא שאולי לא יהיה ולא נהיה פה?

(ביקור בתצפית מהר קידה עם עיתונאים אירופאים) 

לחלקם התלוויתי בין ראיון לראיון, כאשר בסיור אחד עם כתב מדנמרק בשבוע שעבר, פתאום היכתה בי ההבנה שהיות ואני ישראלית, והוא כתב זר, אנחנו מדברים בשתי שפות זרות לחלוטין. אבל לא ברמה המילולית הפשוטה - כיוון שעל המבטא הבריטי היפה שירשתי מהוריי אני מקבלת אינספור מחמאות, והאנגלית האירופאית שלו היא כמובן ללא רבב. אנחנו לא מדברים באותה שפה, כי מה שברור לי כמו זריחת השמש בבוקר, נראה לו ברור בערך כמו שיכול לרדת שלג במדבר סהרה (ואגב למרבה הפלא, זה דווקא כן קרה, ב-1979. השמש עם זאת, טרם אכזבה אותנו...).

מבחינתו, יש אכן סיכוי אמיתי שיום יבוא ואנחנו לא נהיה פה עוד. האולפנא שבה גדלתי בעפרה תפונה, בית הוריי בנווה צוף והחצר עם עצי הלימון והתפוז ייעקרו ממקומם, ו-360,000 תושבים שבנו פה את ביתם, גידלו את ילדיהם וחלקם גם את נכדיהם בין נופים בראשיתיים, ייעלמו מפה בהינף יד.

מבחינתי, הדבר הגיוני כמעט כמו  לומר שיום אחד, מיליון וחצי פלשתינאים שגרים פה ייעלמו כהרף עין. משמע, לא הגיוני בעליל.

במילים אחרות, אני ריאלית. אנחנו פה, וגם הם. פה ושם יש שבירת מחיצות, ופתיחת צוהר לחיים משותפים. בדרך חזרה לירושלים אנחנו עוברים ליד רמי לוי בשער בנימין, ואני מראה לו את לוחיות הרישוי הלבנות והצהובות זו לצד זו בחנייה, מצביע לו על הנכנסים לסופר, על כאפיותיהם ומטפחותיהן. מראה לו שאולי זה לא "וגר זאב עם כבש", אבל זו התקדמות. שמי שגר פה חושב יותר על מתי עדיף ללכת לסופרמרקט כדי להימנע מתור ארוך, מאשר מתי יפנו את הבית שלו והוא יצטרך למצוא סופרמרקט חדש, קרוב לבית.

כרגע מה שמעסיק אותנו הוא ההווה. יש עבר מדהים, שמקשר אותנו לחבל ארץ זה, ובגללו הגענו לפה. ההווה שלנו, הוא הווה מתמשך. מבחינתנו העתיד פה שזור יד ביד עם עתיד מדינת ישראל. יהודה ושומרון זה הלב של המדינה. בלי הלב אין עתיד. ובעתיד של מדינת ישראל הרי כולנו מאמינים, לא?

אני לא בטוחה איך בדיוק העתיד ייראה, אבל העננים שמערפלים את העתיד שלי ושל כולנו לא מפחיתים מהאמונה הכל-כך חזקה שלי שבהחלט יש עתיד, והוא יהיה טוב מאוד, ואפילו נפלא. בזה לפחות, נראה לי שיאיר לפיד ואני מסכימים...

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

הוסף תגובה
 
2 תגובות לפוסט זה
אריאל- כפר סבא (אורח) הגיב ביום חמישי 24.1.13

כתבת יפה מאוד, בהצלחה בתפקיד המאוד מאתגר של הצגת מפעל ההתנחלות בצורה חיובית לכתבים הזרים. לדעתי רוב האנשים בישראל לא מודעים לצורה השליkית בה ישראל מוצגת בעולם... מחזיק לך אצבעות ובטוח שאת עושה עבודה מצויינת!!!

הגב
טל (אורח) הגיב ביום שישי 25.1.13

מירי יקרה,
את עושה עבודת קודש. עלי והצליחי!
לצערי, יש לא מעט, כאן בתוך עמנו שלא צופים כל עתיד למדינת ישראל ויש הצופים לה עתיד שחור משחור...
אני שמחה שאני נמצאת בחלק האופטימי ושמחה שקיימים אנשים כמוך וכמו חברותייך לבוג ולהתישבות!
יישר כח!!

הגב