רחלי סגל
רחלי סגל בת 35, נשואה ואם לשלוש. גרה בטלמון. לא תל-מונד. בין מודיעין לרמאללה. יום שני 4.2.13 1 תגובות לפוסט 20149 צפיות

חיה בקומיקס

גם אם לא פתחתם מעולם ספר קומיקס או צפיתם בסרט פנטזיה, אתם יודעים איך זה לרוב עובד - עם גיבורי-על. ולא, אני לא מתכוונת לנפתלי בנט.
סופרמן, באטמן, ספיידרמן, אקסמן. ברובם תתקלו בוודאי ברחובות בחג הפורים הקרוב. המשותף להם הוא מראה האנושי מחד, וכוחות-על מיוחדים, מאידך.

לפעמים אני מרגישה שאני חיה בקומיקס כזה. אני, כצופה משתאית, ובתפקיד גיבורות העל: הנשים שמסביבי. 
הן נראות אנושיות למראה, אבל חוץ מהלהטוט המוכר - והראוי לפוסט נפרד - בין העבודה והבית, להן יש כוחות-על מיוחדים ונסתרים. פורים, החג בו כולם עוטים מסיכות, הוא אחד מאותם ימים בשנה בהם מתגלה פרצופן האמיתי.


אשת חיל מעיסת נייר, מעשה ידי יעל אלקיים בעלת הבלוג "הבית של יעלי". עזבה את ההיי-טק והפכה לאמנית מוכשרת

את הילדים שלהן לא תמצאו בתחפושת קנויה מייד אין צ'יינה. כבר באוקטובר הן החלו לשוטט בחנויות וינטג' במושבי השרון המוכרות רק ליודעי ח"ן, אגרו בדים בנחלת בנימין, התאימו אפליקציות (מבד, לא מהאייפון) בחנות סדקית בסמטה אלמונית פינת קינג ג'ורג'. לא מותירות בדל סיכוי לאמא אחרת ליצור תחפושת זהה לשל ילדיהן או מתקרבת לרמה. הן נחלקות בין אלו שאם תשאלו אותן: "מאיפה?" הן יגידו: "סתם אלתרתי משאריות שהיו בבית.", ובין אלו שישמחו לתת לכן הדרכה מצולמת.

משלוחי המנות של המקבילות בתחום הגסטרונומיה יהיו אלתור מאותו הז'אנר: עוגות שמרים ואלפחורס, טפנד זיתים וממרח פסטו-כוסברה, קיש בטטה אישי או עלי מנגולד ממולאים, לחמניות מקמח מלא ולצידן פואקצ'ות, אייריש-קרים או ליקר דובדבנים, גרנולה ויוגורט בליווי אזני המן במילוי גבינה ופסיפלורה. הכל - הום-מייד, שלא יהיה לכם ספק. כולל הזיתים עצמם. ארוז בקופסא שהוכנה ממיחזור מניפת הצבעים של טמבור וכרוך בקליעה מסנסני תמר.
נראה לכם שהגזמתי? הכל מתועד, פיקסלים על גבי רשת.

כל זאת מבלי לדבר על ההפקות לימי ההולדת, הבגדים שהן תופרות או סורגות, כמו גם את המנשא לתינוק, התכשיטים מגולדפילד וחרוזים, המטפחות המעוצבות, הקרמיקה המעוטרת, קייטנת האמהות בחופש הגדול, יצירת מטבח-משחק לילדים משידה שבורה שנמצאה ליד פח האשפה השכונתי והרכבת תיאטרון בובות מקופסת קורנפלקס מיותמת. באמת גיבורות-על.


מטבח מתנה ליום הולדת שנתיים, מוריה ואלי הלמן. דברים שמתנחלים עושים כשהם לא עוקרים עצי זית

ואני, שמילים כמו: 'גרידת תפוז', גורמות לי לחפש מתכון אחר, אנה אני באה? לרוב אני מביטה בהערצה לא מבוטלת וגם תוהה, האם תרבות ה"צרי וצלמי" הזו טובה לנו. זכותה של כל אחת להוציא לפועל את כישרונה, וזה מוסיף כל כך הרבה אסתטיקה ויופי לעולם, אך האם היא לא מייצרת מודל מתסכל שלרובנו אין סיכוי לעמוד בו? מה קרה ל"אמא טובה דיה"? דווקא אהבתי את הרעיון הזה.
לפעמים אני שותפה לקומיקס. מנסה בעצמי, לא נמנעת. מתלהבת שגם מתחת ידיי השמאליות יצא פעם שעון לחדר הילדות, ומשלוח מנות שראוי לבוא בקהל או לפחות באינסטגרם.


אל תתלהבו, הכל קנוי. משלוח מנות, פורים 2011

בערב שבת אני מכבה את המחשב. הבית נקי באופן יחסי. גם הילדות. העוגה נטולת-גרידת-התפוז אפויה, משימות העבודה בהשהיה, פינטרסט ופייסבוק אינם, הפורומים דוממים, כל בלוגי ה"בעלי-איש-הייטק-ולי-יש-זמן וכסף-לרקום-אגרטל" נגוזו מהמסך. ואז, בשקט נטול ההשפעות ורגשות האשם הזה מתחילים בני משפחתי לשיר לי את הפיוט החותם את ספר משלי: "אשת חיל מי ימצא". חמודים.

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

הוסף תגובה
 
1 תגובות לפוסט זה
חתולי8 (אורח) הגיב ביום חמישי 7.2.13

איזה חמודה את!
ויעל, באמת כשרון ענק.
אני אוהבת ליצור מנייר, כרטיסים, דפי אלבום וכאלה מן שטויות. אני גם אוהבת לקשט את השולחן בימי הולדת.
אני מזמינה אותך לערב יצירה איתי ועם חברות מכאן, מהבלוגיה, תוך ערב אחד תגלי שאין לך ידיים שמאליות, מבטיחה לך. עלי ! :)
בקיצור, אשמח אם תבקרי בבלוג שלי ותשאירי לי דרך תפוז, בפרטי כמובן, דרך ליצור איתך קשר. את באה לערב יצירה!
:)
אה, קישור:
http://www.tapuz.co.il/blog/net/userBlog.aspx?FolderName=hatuli8

הגב