חן קדם מקטובי
חן קדם מקטובי בת 34, נשואה ואמא לארבעה ילדים מקסימים, עוסקת בדוברות והסברה, דוברת עיריית אריאל לשעבר ותושבת העיר יום חמישי 14.2.13 8 תגובות לפוסט 26121 צפיות

משהו בי אחר

 

שישי בבוקר הוא יום הפינוקים שלי, מוקדש כולו ל"דברים שאוהבים לעשות". אומנם כל החופש הזה מסתכם בארבע שעות, אבל עדיין מדובר בחלון שממנו נכנסת מנת החמצן הדרושה כדי להמשיך ולהתקיים.

גם יום שישי הזה היה אמור לעמוד בסימן "לחופש נולדה". התעוררתי חיונית ומחייכת, מבעד לזגוגית הבחנתי מיד שהעולם מחייך בחזרה, אך בטרם הספקתי לנדוד עם מחשבותיי רחוק מדי, אמי כבר הייתה בדלת: "אמא של רונית נפטרה, סיבוך לא צפוי", אמרה והלכה. אמא שלי (תבד"ל) תמיד ממהרת, הקצב שלה זריז מתקתוק מחוגי השעון, וכך היה גם באותו הבוקר כאשר השאירה בשורה מרה בפתח ביתנו והמשיכה הלאה.

 אני קמה מהמיטה ומעבירה עצמי להילוך ראשון, צריך להניע את היום. מתחילה לתכנן קדימה, מוחקת את ציר הזמן הקיים ואיתו את התוכניות שלי לבוקר נעים ומאוורר. משהו בי אחר, ומפאת חוסר הזמן אני לא מנסה לברר עם עצמי מה.

אני מתנדבת לאסוף את כל הילדים מבית הספר והגנים, כדי ששאר בני המשפחה יוכלו לחלוק כבוד אחרון. מדובר במבצע מסובך שדורש תכנון לוגיסטי מקדים. המבצע עבר בהצלחה, כוחותינו נאספו מהשטח והגיעו הביתה בשלום. אני ממשיכה, מרימה, שוטפת, קוצצת, מבשלת, מניקה, מחתלת, ומתעדכנת.

בינתיים בזירה אחרת בתוך משפחה אחרת משהו קורה. אני עוד לא יודעת מה אבל מרגישה אנרגיות אחרות באוויר, משב רוח קריר נכנס ואני סוגרת חלון. העולם סביבי טורף את הדקות שמפוזרות בין שעוני הבית. משהו בי אחר, אבל אני עוד לא יודעת מה.

ואז זה מגיע. ענן כבד שמסתיר את השמש ונהיה קר. בצד השני של הטלפון עידו מגל"צ: "תאשרי שראש העיר נפטר". "נפטר?", אני שואלת, כאילו האבולוציה מפתיעה אותי וזו הפעם הראשונה שאני מגלה שסופם של חיים הוא מוות, "לא יכול להיות, שוחחנו אתמול?"... אני עם עידו על הקו אבל המחשבות שלי כבר המריאו רחוק, אני כבר לא שם. משהו בי אחר.

עוצרת, נושמת, לוגמת, מתקשרת ואין מענה. רון מקפיד לענות לטלפונים. ותמיד להחזיר צלצול. זה בדיוק מה שדרש ממני, "רק תעני לטלפון". צליל החיוג איננו תפוס ולא בהמתנה. הצליל ארוך ואין סופי. הוא כבר נמצא בעולם אחר.

 מעבירה הילוך לנהג אוטומטי, מטעינה את הנייד כי צריך סוללה מלאה, מכינה פנקס וכלי כתיבה כדי לרשום הודעה, ומקפידה לנשום בקצב אחיד כדי שלא אתבלבל, מוחקת את ציר הזמן ומציירת שוב, אחד חדש.

אני הראשונה לקבל את ההודעה הקצרה "רון* איננו", קצרה כמו צביטה, מפתיעה ומאוד כואבת. נצבטתי. "חמש דקות ואני חוזרת", אני אומרת בקול רועד ומאופק לקול הרועד והמאופק שנמצא בצד השני של הטלפון.

הדמעות נפלו, כבדות וגדולות. בכיתי הרבה וחזק ועוד, השתמשתי בכל חמש הדקות שעמדו לרשותי, ניצלתי אותן עד תום ובכיתי.

מבעד לזגוגית החלון היה יום שמש נעים וחמים, לקחתי את מנת החמצן הדרושה לי כדי להמשיך ולהתקיים. אספתי את הטלפונים, המחשבים והמטענים, והלכתי לעבודה, למשרד שלנו, למקום הכי בטוח, שם תמיד מרגישה מוגנת. לאט לאט התאספו אנשים וחיללו את קדושת המשרד, השבת ירדה עלינו ובחוץ נראה שחור.

רון נחמן ז"ל. איש של חלוציות, ציונות ואהבת הארץ, שחיזק חולי סרטן רבים בדרך התמודדותו המיוחדת

משהו בי היה אחר. כך מרגישים כשנגמרת תקופה. כאשר יורדים מהרכבת וממתינים ברציף לאחרת תמיד מקננת התחושה שאולי היא לא תגיע, אבל בסוף היא מגיעה, מעט מפויחת ודחוסה, ויש בדיוק חמש שניות להחליט האם לעלות עליה או להמתין לזו שתבוא אחריה.

מבלי ששמתי לב כבר הגיע שוב יום שישי, שהביא עימו הרבה שמחה, פריחה, צמחיה ואוויר נקי. אני פתאום מבינה שעליתי על הרכבת. אני כבר במקום אחר.

האילן שבצילו עמדתי, התרחק מעיניי, אבל הותיר חותם.

 וכך, עם רון בלב ואת ביד יצאנו לטעת עץ חדש.

 הבטתי למעלה והרהרתי, כנראה שזה נכון, השמיים הם הגבול.

 

* רון נחמן ז"ל, ראש עיריית אריאל ומייסד העיר, הלך לעולמו ביום שישי, ז' בשבט, 18 בינואר, לאחר מאבק ממושך עם מחלת הסרטן. בדרכו האמיצה היווה רון משב של כוח ועוז עבור חולי סרטן אחרים.

חלוציות, ציונות ויישוב הארץ - לא היו רק לערכים בעיניו, אלא היוו מודל עבודה עבורו. זכיתי לעבוד עימו 6 שנים, מתוכם 4 כדוברת העירייה. רון היה בעיניי מעיין של ידע, ואני למדתי ככל שרק היה ניתן.

יהיה זכרו ברוך

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

הוסף תגובה
 
8 תגובות לפוסט זה
טל (אורח) הגיב ביום חמישי 14.2.13

יהי זכרו וזכרה של המכרה ברוך.
לא הכרתי את רון נחמן אישית אבל האישיות שנראתה בטלביזיה היתה מיוחדת ואהובה.
מאד מאד עצוב.
ולך, למרות שלא מכירה אותך, אני שולחת חיבוק מנחם. מה כבר יכולה לעשות חוץ מזה?......

הגב
חן קדם מקטובי
חן קדם מקטובי הגיב ביום חמישי 14.2.13

טל, תודה רבה על המילים החמות

הגב
אמא (אורח) הגיב ביום חמישי 14.2.13

חן ממש מרגש, כתוב קולח ומכל הלב.
אני ממש אוהבת את הכתיבה שלך.
גם אבא מוסר ש"מצא חן בעיני".
המשיכי לכתוב את חייך ותמיד על קדימה עם הרכבת.
אמא

הגב
דבו (אורח) הגיב ביום שישי 15.2.13

כתבת כל כך יפה !! ממש החזרת אותי להרגשה של אותו יום שישי קודר בו נישארנו יתומים ...
אוהבת אותך

הגב
חן קדם מקטובי
חן קדם מקטובי הגיב ביום שישי 15.2.13

אני מאוד מודה על הפרגון הגדול. תודה ושבת שלום

הגב
אחות קטנה (אורח) הגיב ביום ראשון 17.2.13

חן, כתיבתך מרגשת ונוגעת. על אף שמדובר בחוויה אישית מאד, הצלחת לקחת אותי למחוזותייך ולהזדהות עמוקות. היי חזקה והמשיכי בכתיבה!

הגב
חן קדם מקטובי
חן קדם מקטובי הגיב ביום ראשון 17.2.13

״אחות קטנה״ תודה רבה! אני שמחה שהצלחתי להעביר חוויה באופן מעניין

הגב
עדי (אורח) הגיב ביום רביעי 6.3.13

התרגשתי כתבת יפה

הגב