מירי מעוז-עובדיה
מירי מעוז-עובדיה מירי מעוז-עובדיה, נשואה לשלמה, אמא של נוה ומתגוררת בישוב נווה צוף. עובדת כרכזת דוברות חו"ל במועצה אזורית מטה בנימין יום שני 18.2.13 4 תגובות לפוסט 21302 צפיות

שנה לשינוי הגדול בחיי

 

עברה שנה.

היום לפני שנה ישבתי בדירה החדשה שלי, וחיכיתי בסבלנות שהמאפרת תסיים עם כולם ותעבור אליי, גולת הכותרת של הערב, כלה נאה וחסודה. תפקידה של המאפרת - לוודא שאהיה נאה. תפקידי שלי - לא לתת לה להתפרע, לוודא שאשאר חסודה...

ובחוץ גשם, רוחות עזות, רעמים וברקים. ואני עם שמלת התחרה והשיפון המעודנת שלי, עם השרוולים הקצרים, בקושי מעיזה לצאת החוצה. בשלב מסוים הצעתי שהחתן יגיע לדירה ויתחתן איתי פה, כי אני לגשם הזה לא יוצאת. ישבתי בדירה וניסיתי לעכל את השינוי הגדול שהולך לקרות הערב, עת אעזוב את בית הוריי ואבחר בחיים חדשים עם הגבר שבו בחרתי.

אני זוכרת שבכל תקופת האירוסין הרגשתי שהשינוי גדול מכדי שאוכל לעכל אותו. אם לרדת לפרטים, הרגשתי שמה שאני עומדת לעשות מקביל להחלפת זהות. שינוי כתובת, מהיישוב הקטן בהרי בנימין אל ירושלים, העיר הגדולה; עבודה חדשה, שכן אני כבר לא סטודנטית, עוד מעט אהיה אישה נשואה ועם זה מגיעה אחריות גדולה; שינוי חיצוני, השיער הבלונדיני והמתנפנף המזוהה כל כך עם האישיות שלי (כולל בדיחות רבות ולא מצחיקות על בלונדיניות שנאלצתי לשמוע כל חיי), יתכסה לו בצעיף. וכדי לחתום את השינוי - שינוי השם. פה הרגשתי שאני כבר מאבדת את עצמי לגמרי. אז החלטתי בצעד אחרון ואמיץ, ובעידוד מוחלט של בעלי לעתיד, שאם שמירה על שם נעוריי לצד שמנו המשותף הוא משמעותי לי, כך יהיה.

כל כך הרבה טיפים שמעתי באותה תקופה, על נישואים, וזוגיות, וחיים משותפים. כל כך הרבה בדיחות של מבוגרים מרירים כשהתארסנו (מישהו שאל את בעלי: לכותל כבר הלכת? שתלמד לדבר אל הקיר...), וכל הזמן חיכיתי שזה יכה בי. שהתחתנתי, שאני אישה נשואה, שיותר לא אצטרך להעביר לילות שלמים בבליינד-דייטים משעממים בבתי קפה ולספר על עצמי משמע היה זה עוד ראיון עבודה.

הפעם, בדייט הזה, הכל היה כל כך פשוט, שלא יכולתי להצביע על הרגע שבו הדברים השתנו. הוא היה מקסים לאורך כל הדרך, תיקן לי את הפנצ'רים ברכב, פטפט בנעימות עם המתדלקים בכל תחנת דלק שבה עברנו. התמודד בלי להתלונן בשעות לא שעות שבהם נפגשנו, לא לפני חצות כי יש לי ישיבת צוות לסיים... וההחלטה להתחתן? הוא החליט מזמן, בערך בפעם החמישית שבה נפגשנו. אני הייתי הפחדנית שחיכתה לאיזו בת קול שתרד משמיים ותכריז שהוא ואני - להיות ביחד נועדנו.

וכשהחלטתי להפסיק לפחד ממה שיהיה והאם אני מרגישה את מה שאני אמורה להרגיש כלפי מי שיהיה לבעלי – אז לפתע זה הגיע. הבנתי שזה קרה מזמן, לאט לאט, התגבר מעונה לעונה ומחג לחג; ההבנה שכשיש לך משהו טוב בידיים, צריך לאחוז בו חזק ולהפסיק לשלוח מבטי השוואה לכל עבר.

היכתה בי ההבנה כי החיים, כמו שאומרת הקלישאה הידועה, הם כמו נסיעה באוטובוס. אם אחכה לנצח לתחנה לא ידועה, כנראה שלא אגיע ליעד... הווייז ימשיך לחשב מסלול מחדש בכל פעם שאתייאש. המסלול ישתנה, ואני – אשתנה יחד איתו.

עברה שנה. אני אישה נשואה. חיכיתי חודשים לרגע שבו התחושה הזו תכה בי. עד שהבנתי שהשינוי קרה מעצמו, מעונה לעונה, מיום ליום, מחיים משותפים ומלאים באהבה יומיומית.

משנה לשנה, כולנו נמשיך להשתנות. פתאום אני שמה לב לדימיון בין המילים. שנה, שינוי. כל שנה טומנת בחובה הזדמנויות חדשות. אם נחכה לבת קול משמיים, לשליח של דואר רשום שיודיע לנו באופן אישי כי זוהי ההזדמנות של חיינו - כנראה שנמשיך לחכות עוד הרבה הרבה זמן. ומעבר לזה, לא נדע כי ההזדמנות המתאימה בשבילנו הייתה שם כל הזמן, רק חיכתה בסבלנות שנפסיק לפחד כל כך משינויים וניתן לה להיכנס אל תוך החיים שלנו.

"משנה לשנה אני הולכת ונחשפת 
מעונה לעונה אני מתקלפת 
מסירה את כסותי הישנה 
מקפלת אותה בפינה ומסתכלת 

מציצה בתהום שמעבר לדלת 
כבר לא כל כך נבהלת 
מביטה ברקיעים שמעלי 
זו עדיין אותה התכלת 

משנה לשנה אני הולכת ונרגעת 
כמו צידפה לבנה אני מתבקעת 
משילה קליפתי הישנה 
אוספת אותה בפינה ומסתכלת 

את קמט הצחוק בעיני מקבלת 
המראה מתרגלת 
שערה של כסף או אולי זהב 
על ראשי מסתלסלת 

אני פתוחה לרוחות, חשופה לסופה 
שאותי מטלטלת 
פתוחה לריחות, חשופה לפריחה 
שאותי מבלבלת לאט לאט לאט לאט 
מתערטלת 

משנה לשנה אני נחשפת והולכת 
ולקראת האביב מזדככת 
מורידה עוד שכבה אחרונה 
מקבלת אותי מתנה ומחייכת "

מילים: שמרית אור

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

הוסף תגובה
 
4 תגובות לפוסט זה
אורחת (אורח) הגיב ביום שלישי 19.2.13

תמונה מדהימה ותובנה מקסימה. מזל טוב!

הגב
ענבל, נוה צוף (אורח) הגיב ביום שלישי 19.2.13

כלה מהממת, חתונה כ"כ שמחה וזוג מתוק להפליא!!
לא להאמין שאתם נשואים שנה ועדיין לא הייתי אצלכם.. אני צריכה לנצל את ההזמנה לפני שאעזוב את ירושלים..
מתגעגעת..

הגב
טל (אורח) הגיב ביום רביעי 20.2.13

איזו רשומה מרגשת. איזו כלה יפהפיה!! המטריה/שמשיה מהממת, את נראית כמו שחקנית קולנוע (זו אמורה להיות מחמאה....).
מזל טוב ליום הנישואים הראשון , ובלי להכיר מאחלת הרב שנים טובות יחד :)

הגב
מירי מעוז-עובדיה
מירי מעוז-עובדיה הגיב ביום שני 18.3.13

תודה על התגובות החמות...

אני חייבת לומר שאף פעם לא ידעתי איך להגיב לתגובותיהם של אנשים ובכלל איך להתמודד עם חשיפת תחושות אישיות לפני קהל לא נודע. כשהשבוע מישהי אמרה לי שהבלוג שלי עשה לה חשק למסד את הקשר בו היא נמצאת, הבנתי את היכולת החזקה של בלוג, שיכול באמת לגעת בלבבות של אנשים אחרים.

תודה על התגובה החמה ועל האיחולים :)

הגב