מירי מעוז-עובדיה
מירי מעוז-עובדיה מירי מעוז-עובדיה, נשואה לשלמה, אמא של נוה ומתגוררת בישוב נווה צוף. עובדת כרכזת דוברות חו"ל במועצה אזורית מטה בנימין יום ראשון 10.3.13 2 תגובות לפוסט 23207 צפיות

הדרת נשים - בין הדרה להידור

עוד טרם הפך נושא הדרת הנשים לעניין שחובה לכתוב עליו בכל עיתון המכבד את עצמו, אני זוכרת את רוחות הפמיניזם והשוביניזם מתנגחות תדיר סביב שולחן השבת שלנו. בלהט הדיונים האלה, אני תמיד הייתי ממוקמת באמצע, "שווייץ" - כמו שאמא שלי הייתה מכנה אותי, ולא לוקחת עמדה מוחלטת לכאן או לכאן.

אם לומר את האמת, אף פעם לא הרגשתי מודרת במיוחד. לא כשהייתי עולה על אוטובוסים נפרדים בדרך חזרה הביתה מהאוניברסיטה לעיר החרדית אלעד, לא בכותל כשעזרת הנשים שגדולה כשליש מעזרת הגברים מוצפת עד חוסר יכולת לזוז מילימטר, שלא לדבר על להשתחוות בתפילה העמידה. כמובן, שכמו כמעט כל בת דתיה מתבגרת, ניסיתי לא פעם במשך השנים לדרוש מענה רציונלי לשאלותיי על צניעות, או על הברכה המטרידה שמברך הגבר בכל בוקר "שלא עשני אישה". משבגרתי, השלמתי השלמה שקטה עם המסורת היהודית, שהתפתחה בעולם פטריארכלי, אשר עיצב במידה רבה את השקפות הרבנים לדורותיהם ואת ההלכות לגבי מעמד האישה ביהדות.

המשכתי לאהוב בכל ליבי את המסורת, ואת הכעס שנותר העדפתי להפנות לעולם שבו מאז ומתמיד המגזר הנשי נאלץ להשלים עם גזרת הווייתו הנחותה. דווקא מתוך כך, ראיתי ביהדות נקודת אור, שביחסה למעמד האישה הייתה לרוב מתקדמת ונאורה מהמקובל בעולם. היהדות השכילה להבין כי לא בין כל הזוגות תמיד תלבלב האהבה ומיהרה להציע כתובה, מסמך משפטי דתי שיגן על האישה במקרה של גירושין. הרבנים פטרו את האישה מחובתן של מצוות מסוימות, מתוך הבנה שעול מצוות יחד עם עול תחזוק הבית והמשפחה יכול להיות כבד מדי על כתפיה של האם הצעירה.

לפני 15 שנה כשנולדה אחותי הצעירה ואימי בחרה לקרוא לה נעה, היא לא ידעה כי השם שכל כך אהבה וראתה בו ייחודיות רבה, ייבחר לשם הפופולארי ביותר בישראל בשנת 2010. אני מניחה שדבר נוסף שאותו לא כל אלפי האמהות האחרות שבחרו לקרוא לבנותיהן נעה ידעו, הוא שבתן נקראת על שם אחת מחמשת בנות צלפחד, הפמיניסטיות הראשונות בתנ"ך. החמש מיהרו לגשת למשה רבנו לאחר פטירת אביהן, ולזעוק על כך שהן נותרות ללא נחלה, בגלל הלכות הירושה דאז. ומשה רבנו? שמע גם שמע את מצוקתן, ומצא פתרון. הוא לא הלך ושינה את ההלכה היהודית מקצה אל קצה, אך מצא את הדרך להוסיף אור וצדק, במקום בו היה כל כך נצרך.

איור של בנות צלפחד משנת 1908, מתוך: Illustrator for the Bible and its story taught by one thousand picture lessons

מחשבות אלו עלו בי באופן מיוחד בחופה שבה נכחתי שבוע שעבר. לא יכולתי להימנע מלהשוות את מהלך העניינים לחופתי שלי, מלפני שנה. לפני שהתחתנו, הרגשנו צורך ללמוד לעומק את מהלך החופה ולהחליט על כל צעד וצעד, מתוך מחשבה כי עבורנו זהו החלק החשוב ביותר בחתונה. כשבעלי התבקש על ידי הרב לברך שהחיינו על הטלית החדשה, הוא מיהר לתקן אותו ולומר כי הוא מברך שהחיינו בעיקר על הכלה. זה היה האקט הפמיניסטי ביותר שהתרחש בחופה (כאשר בעלי ביקש להדגיש כי הסיבה המרכזית להתחדשות היא הכלה ולא הטלית), ואת כל השאר קיבלתי בהשלמה. שבע הברכות נאמרו כולן על ידי גברים הקרובים אלי ואל בעלי קרבה משפחתית ורגשית, אך כולם היו גברים. ומבחינתי זה היה בסדר. באותו זמן התחילו הפמינסטיות שבחברותיי להכניס ברכה שמינית לחופה, ברכה הנאמרת על ידי אישה.  נוהג פמיניסטי לומר ברכה שמינית ע"י אישה. ברכה זו היא מעין תפילה אשר חוברה על ידי רבי סעדיה גאון במאה העשירית. אני מודה, זה לא דיבר אלי בעליל. לא הרגשתי צורך לדחוף נוכחות נשית לחופה על ידי הוספת ברכה שהוצאה מהבוידעם.

בחופה הזאת הבנתי שלפעמים צריך להפסיק להיות שווייץ. אני עדיין חושבת שלא צריך לתת לצונאמי של הדרת הנשים לגיטימציה. היהדות בעיניי היא מלאת אור וכבוד לנשים, אבל יש נקודות שבהן נשים לא הוכנסו כי לא היה מקובל כך בעולם, והיום כשהעולם השתנה, אין שום סיבה לא לשנות את זה, בהתאם למקובל בהלכה. החופה, שהייתה מרגשת ויפה בפשטותה, הייתה שונה מחופות קודמות שבהן נכחתי. ההנחיה הנשית של החופה, ואפילו ברכת ה"שהחיינו" משותפת של החתן והכלה, לא הפתיעו אותי במיוחד, את זה כבר ראיתי בחופות רבות. המיוחד היה שלכל אחת משבע הברכות של הנישואין, הוזמנו גבר ואישה. האחד - לברכה ההלכתית, והאחת - לברכה אישית. הברכות האישיות היו שילוב של פרשנות זוגית לברכות, יחד עם ברכה פרטית לזוג. אמנם החופה הייתה מהארוכות שנכחתי בהן (ויעידו על כך הקיבות המקרקרות של האורחים), אבל לראשונה מזה חופות רבות הרגשתי שאני חוזה בשינוי אמיתי, ונכון. במקום לנפנף בדגל השינוי וההדרה, הרגשתי שהשינוי המשמעותי באמת כבר קורה. מעמד החופה החשוב כל כך נהיה למעמד שבו לוקחים חלק גברים ונשים כאחד, בסינרגיה עם ההלכה. השילוב הזה יצר את החופה האמיתית והמרגשת ביותר שלקחתי בה חלק אי פעם.

ואם לחזור לנושא הדרת הנשים, שמעתי פעם משהו יפה על חמשת בנות צלפחד. המשותף לשמותיהן: מחלה, נעה, חגלה, מלכה ותרצה, הוא שכולן קרויות על שם פעלים המשדרים תנועה קדימה. מחלה מלשון מחול, נעה - לנוע, חוגלה - לחוג, מלכה - ללכת ותרצה- מלשון לרוץ. הכוח של הנשים הוא ביכולתן להניע את הדברים קדימה, בקצב בנכון. לא לשנות מן הקצה אל הקצה, בקיצוניות. יש שגורסים כי פתרון להדרת הנשים הוא הדרת הגברים בתמורה, או לחלופין לדאוג לשוויון מוחלט בין המינים; שוויון מעוות שכזה מתעלם מהשוני הטבעי בין המינים. הדבר הנכון יותר, לדעתי, הוא להפסיק להתעסק בהדרה ולהתמקד בלהדר, בעשייה החיובית המשפרת את המציאות. מי שבאמת מחפש לא רק לעורר הדים אלא באמת להוסיף טוב במקומות בהם ניתן ורצוי, ימצא את הדרך.

 

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

הוסף תגובה
 
2 תגובות לפוסט זה
אסף (אורח) הגיב ביום שלישי 12.3.13

היי! מאוד יפה אחות יקרה!

הגב
אריאל (אורח) הגיב ביום ראשון 7.4.13

בתור נער אהבתי מאוד מה שכתבת, במיוחד שלא כתבת את זה בצורה פמיניסטית משוגעת כמו שאני בד"כ רואה אני איתך בקטע ב100% צריך לבחון את ההלכה לאט לאט ולהבין שיש שוני בין שני המינים אבל לא לצרוח על כל דבר היהדות היא דת מדהימה ואם קיבלת/קיבלתה על עצמך אותה צריך תשומת לב רבה

הגב