כרמי אור
כרמי אור כרמי אור בת 38, אמא לשלושה בנים מתבגרים מדהימים (לא משוחדת בכלל), נשואה באושר, גרה ביקיר בשומרון. מייסדת 'זוגיתא' יום שישי 22.3.13 7 תגובות לפוסט 34996 צפיות

לפעמים החירות בוחרת בך

חירות היא בחירה. לא תמיד בוחרים בה, לפעמים היא בוחרת אותך, ואת רק צריכה לקחת את ההזדמנות ולמנף אותה.
בתוך תחושת האביב המתחדש, הפריחה, מיון המגירות והניקיון הבוהק, פסח זורק אותי להתמודדות עם החברה, המשפחה, התבניות - שבשנים האחרונות הן לא חלק ממערך השיקולים היומיומי שלי.

כבר שבועיים שכולם שואלים אותי איפה אני השנה בליל הסדר. בשנה שעברה היה לי מאוד פשוט לענות, הילדים היו איתי ובילינו עם המשפחה. השנה הילדים אצל אבא שלהם לחג, ואני בחרתי את הזמן הזה לעצמי. פסח עבורי הוא חג של התחדשות, מיון, ניקיון בוהק ובחירה מחודשת. השנה טרם החלטתי היכן להיות, אבל מאוד מתאים לי יום חופש ונשימה עמוקה. הודעתי לכולם שאני מחליטה ברגע האחרון, ושאני לא באה אליהם בכל מקרה... נזכרת ברגע קשה אחד ואיש חכם שאמר לי שקיבלתי מתנה - פעמיים בשבוע וכל סוף-שבוע-שני להיות בחירות... אז לא הבנתי מה הוא אומר, היה כואב מדי.


15 שנים בניתי מגדל מקוביות. יפה, מושקע ויציב הנדסית. שילמתי מחירים הזויים כדי לקצור רווחים מעל הממוצע. זוגיות נפלאה, שלושה ילדים, בית יפה וקריירה מיוחדת. ואז, כבמטה קסם, ברגע אחד, שלף מישהו את הקוביה התחתונה, זו שהחזיקה את כל המגדל המפואר, זו שהיו בה כל הביטחון והתקווה. השותף שלי החליט לבנות מגדל אחר, וגם הסביר בכאב שזה בכלל לא בגללי, אלא משהו שהוא עובר... לא רציתי להיות בת חורין, היה לי טוב, היה לי נוח גם כשהיה קשה, היתה משמעות ושלמות. החירות נפלה עלי כרעם ביום בהיר, ממש כמו בני ישראל שיצאו משיעבוד מצריים ולא הפסיקו לקטר למשה במדבר; רק שאני לא בניתי פירמידות, היה לי באמת טוב. ופתאום נשארתי לבד מול עולם שלא הכרתי.

חוקי המשחק השתנו. הישוב שעד עכשיו הייתי חלק ממנו קיבל גוון אחר, של סימני שאלה וריחוק קל מחד ושל רחמנות מאידך. פתאום כבר לא הרגשתי חלק מהמקום שהיה לי לבית יותר מעשור. בתחילה ניסית להיאבק, לנסות שוב ושוב להחזיר את הכל לנורמליות, למשהו הכי קרוב למה שאני מכירה, אבל אחרי כמה ניסיונות וסדנא אחת או שתיים הבנתי שאם המגדל נפל, לעולם לא אוכל לשחזר אותו, עדיף לבנות משהו טוב יותר. משוכלל, מאתגר, חדש ומרתק. אספתי את עצמי, סידרתי את הילדים בידיים טובות ונסעתי לחודש בהודו. פתאום היה לי החופש להחליט לבד מה לעשות ואיך, למי אני מספרת את סיפורי ובאיזו שעה אני קמה בבוקר.

המסע היה כואב, ישבתי שבעה על חיי כפי שהכרתי אותם. חזרתי לארץ והחלטתי שמעכשיו אני לא מסתכלת אחורה, וממציאה את חוקי המשחק בעצמי. אם ממילא החברה שבה אני חיה לא יודעת איך לאכול אותי, ואין לי שום דבר מוכר ביומן, אז למה לא להיות מה שאני באמת רוצה. אז זהו, ששם נתקעתי. מה אני רוצה להיות? אני כל כך רגילה להיות אמא, רעיה; הלבוש, המנהגים, הלו"ז – מין חליפה כזו שישבה עלי טוב. מה עכשיו? כיסוי הראש יורד, שבתות נראות אחרת, ופתאום יש ימים שבהם אני אפילו לא נדרשת להיות אמא ויש לי זמן. מה עושים עם כל כך הרבה זמן פנוי? ומה עושים עם חשבון בנק שצריך למלא לבד?

השנה הראשונה היתה פסיכית. לאסוף את השברים, לנקות את השטח, ואז לחפור את היסודות החדשים בעשר אצבעות. השנה השניה היתה כבר מעל לפני השטח, הבניין מתחיל לקבל צורה, הבית נרגע, יש לי פנאי להתמכר לספורט ולצבור וותק, ניסיון והערכה מקצועית. השנה השלישית הגיעה ואיתה הבחירה בצבעים וצורות חדשים לבניין שלי. התחלתי לראות את פירות עמלי. מאושרת שבחרתי להישאר עצמאית למרות האתגר הכלכלי – רוב העצות היו לחזור להיות שכירה, ואחרי שני ריאיונות עבודה היה ברור לי שזה יהיה המסמר האחרון בארון הקבורה שלי, והעדפתי לחיות אחרת, למרות המחיר הכלכלי.  העסק שלי עף בזכות הזמן הפנוי, שבתחילה היה כבד וקשה, והיום - מתוך בחירה - מהווה מנוף אדיר לצמיחה. הלימוד, האמונה, התורה - מהווים נקודת אחיזה יציבה, כמו גם הידיעה הברורה שיש תכנית אלוקית והיא תמיד לטובתי, וגם אם אני לא מקבלת את מה שאני רוצה תמיד אקבל את מה שאני צריכה. אני בוחרת לקום כל בוקר, להגיד ברכות השחר ולחייך. הרי זו רק אשליה שכולם אותו דבר. חייתי שם והיה לי טוב, אבל כשהחיים בחרו עבורי מסלול חדש פתאום נגלו לפני פרספקטיבות שלא הכרתי קודם. 

היום אני מבינה שאין ספר חוקים לאושר. גם כשהתבניות המקובלות לא חלות עלי או מכילות אותי, יש לי את מלוא הזכות להיות מאושרת. המגדל שלי נראה שונה בנוף, אבל אני יכולה להגיד שאני עיצבתי אותו במיוחד בשבילי, בעמל וחדוות יצירה. החירות הזו להיות אני נטו, באמת צרופה, מחזיקה אותי גם בשנה הרביעית באנרגיות גבוהות ובציפייה לבאות.

אז בפסח הקרוב, איפה שלא אהיה, זה יהיה מתוך בחירה אמיתית, מתוך מהלך של למידה מתמדת שמושלם זה עניין יחסי, ואושר הוא מעיין בלתי תלוי שנובע מבפנים החוצה.

חג חירות שמח!

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

הוסף תגובה
 
7 תגובות לפוסט זה
דניאלה בלוך (אורח) הגיב ביום ראשון 24.3.13

מקסים!!! יומנה של אישה חזקה, עצמאית ואופטימית.... מרגש ומעורר השראה....שנזכה כולנו תמיד לדעת את מקור כוחינו ולקבל את החיים בזרימה הלא צפוייה שלהם...חג חירות שמח

הגב
רחלי (אורח) הגיב ביום ראשון 24.3.13

לפי הפוסט שלך החרות ידעה במי לבחור. שתמשיכי לבחור נכון. רגשת אותי מאוד. את ראויה לחרות היפה ביותר.

הגב
דינה רות (אורח) הגיב ביום שני 25.3.13

מזדה איתך בכל מה שכתוב, אני במהלך החדש הזה, בתהליך התבונננות לאן ני שואפת להיות.
המשבר עם המשפחה מוכר לי מה אני עושה? הייתי אמא... מה קרה...? אבל אני מחייכת לחיים ומוצאת לי פתרונות ועדיין מאמינה בה' בגוון אחר.
אוהבת אותך ומעריכה אותך מאוד.

הגב
דסי (אורח) הגיב ביום שלישי 2.4.13

כרמי1 את מדהימה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
עכשיו אני רק מבינה על מה ההזמנה שלי "נפלה".
מי כמוני מבין את הצורך בחרות !!!!(גם בזוגיות ...)
ובכל זאת.... היית חסרה לנו בחג.

הגב
אבא (אורח) הגיב ביום ראשון 7.4.13

בת יקרה מהממת.
עם כל מילה שקראתי, ליבי מתמלא ומתרונן.
זו ביתי המדהימה, ב"ה. אין מה להתלונן.
המסרים שלך המיוחדים,
לכולנו מיועדים.
מאושר להיות לך אב,
ולילדייך, סב.
מאחל לך המון הצלחה,
ובפרט בתהליכי בניה וצמיחה.
חיבוק חם,
מהאבא הגאה בעולם.

הגב
אנונימי (אורח) הגיב ביום שני 17.2.14

כרמי, איזה אוצר מצאתי בכתיבתך! נכנסתי באקראי לגוגל כדי לחפש את מספר הטלפון שלך שברשלנותי לא רשמתי מיד באייפון, ובמקום אתונות מצאתי אוצר מלכותי.
תיאור ההמראה שלך אל החירות מתוך שדה התעופה התת קרקעי שהייית נתונה בו, העיר בי מאובנים דוממים.. מה שתיארת היא שירת גבורה, אפוס הומרי מעורר השתאות.. אכן כנפיים צמחו לך ולוואי שתמשיכי לשייט בהן גבוה גבוה, רק תיזהרי , אפוס הומרי כן אבל מאיקרוס תנמיכי..
תודה רבקה

הגב
ציפיה (אורח) הגיב ביום רביעי 10.6.15

מדהימהההה!! אין מילים! כל כך ממחיש שהחיים שלנו בידיים שלנו ורק אנחנו נחליט אם יהיה לנו טוב או לא! אהבבבתתייי!! :)

הגב