תמר אסרף
תמר אסרף נשואה לאייל ואמא לחמישה ילדים, גרה בישוב עלי שבבנימין. יום שלישי 14.5.13 3 תגובות לפוסט 22798 צפיות

זן ואומנות קבלת התורה

 

תהלוכה עליזה של ילדים לובשי לבן עטורי זרים ירוקים ובידם סלסילות טנא קטנות, מלאות בכל טוב הארץ.

בשבילי חג השבועות מתחיל שם, על המדשאה של בית הספר היסודי "יחדיו" ברעננה. ילדים נרגשים עומדים בטור, מחכים לעבור בשער הירוק, עם סלסלת הטנא בידינו, מלאי גאווה על התוצרת החקלאית שמעטרת אותו, פירות מתוצרת הארץ בחג שכולו חקלאות.

כשקצת גדלנו, הפסקנו להשתתף בטקס של הקטנים, וחג השבועות הסתכם בחופש מבית ספר.

שם הוא התחיל ושם הוא הסתיים.

ילדים נושאים טנא לתהלוכת ביכורים לבית המקדש - תמונה מארכיון פתח תקווה

 

עברו שנים רבות עד שנפגשתי איתו שוב.

עמדתי להשתחרר מהצבא, מושפעת מזן ואחזקת האופנוע החלטתי לטוס ליפן ללמוד שם במנזר זן.

חלמתי להיות שוליה של קדר יפני, וללמוד קדרות לפי שיטת הזן. דמיינתי את עצמי מכינה עשרות כדים ביום ושוברת אותם בסופו. לומדת איך לסלול דרך בלי לשאוף להגיע לסופה.

כמה אירועים ששינו לי את התוכניות גרמו לי להבין שאני לא יכולה לטוס ליפן ללמוד תורה של עם אחר אי שם מעבר לאוקיינוס, כשאין לי מושג קלוש של מה זה להיות יהודי.

ידעתי שנזירי הזן לא יוכלו ללמד אותי כלום על תורתם אם אני לא אדע כלום על תורתי, וזה לא בגללם, זה בגללי.

ככה עליתי לירושלים. ירושלים אמנם לא דומה לטוקיו, אבל יש לה עוצמות ממכרות משלה, ואני גיליתי עולם שלם של יהדות, ובעיקר עולם מופלא של תורה.

התאהבתי, מודה, הטיסה ליפן הוקפאה, ואני צללתי עמוק ללימוד במדרשה.

ואז נפגשתי איתו שוב.

הוא היה אחר לגמרי ממה שזכרתי אותו. חיפשתי ברחובות הרובע היהודי את הילדים עם זרי הפרחים וסלסילות הטנא. לא מצאתי אותם. במקומם מצאתי ילדים עם כתר של תורה על הראש, מתכוננים ללילה לבן של לימוד תורה.

גם לי חיכה לילה כזה, שהסתיים בתפילת ותיקין בכותל בעוצמה אדירה של מי שזכה לבחור בעצמו לקבל את התורה. היה זה מפגש עם שבועות חדש, עמוק, פנימי, מרתק. חג של מתן תורה. ועדיין בתוך העולם החדש הזה שהכרתי, ושבחרתי להיות חלק ממנו, חסר לי הזיכרון המתוק הזה של ילדה בלבן עם זר פרחים על הראש וסלסילת פירות מביכורי הארץ, חוויה שהילדים שלי לצערי לא יזכרו מבית הספר.

לחג שבועות יש הרבה שמות והם נועדו ללכת יחדיו. חג הביכורים החילוני וחג מתן התורה הרוחני הם בעצם חג אחד, שאיננו שלם אם לא יודעים לחבר אותו יחד.

אני יודעת שאפשר וצריך לשלב את שניהם יחד - את לימוד התורה ואת טקס הבאת הביכורים. זה ייקח זמן, אבל כמו שכתוב בזן ואחזקת האופנוע - "צלעות ההר הן המזינות את החיים לא פסגתו. עליהן מתרחשת צמיחתם של דברים. אולם כמובן, בלא פסגה לא תוכלנה להתקיים צלעות כלשהן. הפסגה היא המגדירה את מהותן של הצלעות. וכך ממשיכים אנו הלאה... דרך ארוכה לפנינו... פשוט צעד אחרי צעד...".

חג שמח!

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

הוסף תגובה
 
3 תגובות לפוסט זה
כרמי (אורח) הגיב ביום חמישי 16.5.13

תמר, תודה על התזכורת. על פי רוב אני נוטה לחפש את הפסגה ללא מתן חשיבות מספקת ל"צלעות ההר" שחשובות כל כך ביציבות וקיום הפסגה.

הגב
מיכל אודסר (אורח) הגיב ביום חמישי 16.5.13

שבועות הוא חג הביכורים הרבה-הרבה-הרבה יותר מחג מתן תורה. תחפשו בתנ"ך איפה כתוב שביום הזה קיבלנו את התורה. לא תמצאו. מה שכן תמצאו זה שבסוף ספירת העומר אנו מצווים לעלות לבית המקדש עם הביכורים ולהקריב קורבן מיוחד- קורבן שתי הלחם.

אז בעיקרון הקיבוצניקים שחוגגים את הבאת הביכורים, למרות שלא למדו כל הלילה תורה, מקיימים מצוות עשה...

הגב
יסכה (אורח) הגיב ביום שני 20.5.13

אצלנו דווקא חגגנו עם הילדים את חג הביכורים, נפגשנו בבוקר שבועות נשות השכונה וילדיהם הקטנים (כשהגברים ישנים...) לכל ילד הייתה סלסלה, חלק מהם היו עם פירות, לחלק מהבנות היו זרים על הראש, ואחת האמהות סיפרה לילדים את סיפור העלייה לרגל עם הביכורים ושור הזהב וכו' (עפ"י מסכת ביכורים) ואח"כ צעדנו כולנו ברחובות השכונה מיישמים את מה שלמדנו... היה מדהים-מומלץ!!
ויום אח"כ הלכתי עם ביתי בת ה-5 ברחוב וראינו הומלס ישן בצד, והיא אמרה לי "אמא, הוא כמו האנשים שהיו מביאים ביכורים והיו ישנים ברחובה של עיר..."

הגב