רחלי סגל
רחלי סגל בת 35, נשואה ואם לשלוש. גרה בטלמון. לא תל-מונד. בין מודיעין לרמאללה. יום שישי 24.5.13 10 תגובות לפוסט 23190 צפיות

גבולות הפחד

"את מפחדת לנסוע עכשיו הביתה?" שאל אותי אמש, בחצות הליל, הגרפיקאי של העיתון בו אני עובדת, כשנפרדנו זה מזו בתל אביב בסיום העברת הגיליון החדש לדפוס. "כן",עניתי לו בכנות, "מקווה שהנסיעה תעבור בשלום."

באין פקקים, הנסיעה מתל אביב לטלמון ביום חמישי מאוחר בלילה, היא קצרה מאוד, ואף על פי כן הדרך מזמנת לי לא מעט פחדים.
בחניון - בליינים שמשרכים את דרכם אל ומהמועדון שנמצא מולי. חלקם הלומי אלכוהול, שעושים חשק לתפוס מהם מרחק. אני מפחדת לצאת לדרך כשאני עייפה. מפחדת להתברבר ולהמשיך באיילון לראשון לציון במקום לכביש 1 (נכון שזו לא רק אני?), מפחדת מתאונה בגלל הנהג העייף-יותר-ממני שמטייל בין הנתיבים.



בצומת שילת אני עוצרת לטרמפיסטים. זה תמיד מלווה ב'מה אם יעלה מישהו מפחיד?', אבל בשעה כזו הממתינים הם בדרך כלל בני נוער שחוזרים מבילויים או זוגות צעירים ונטולי מכוניות שחוזרים מחתונות. לא לעצור? עצרתי.
מעט לפני הבית סימני זריקות אבנים ובקבוקי תבערה, שהושלכו כאן לפני רבע שעה. מסתמן שלעצור קודם לתדלוק וקפה היה רעיון מבריק.

בבית מחכה לי ילדונת ערה ובוכה מכאבים. גם זה יכול להפחיד אותי נורא. הפעם אני שקטה מפני שאני מבינה שזו רק הדלקת באוזן שעדיין לא נעלמה. אחרי הרגעה ממושכת היא חוזרת לישון ואני נכנסת סוף סוף למיטה. גם מהחלומות שלי לא נעדר מוטיב הפחד.

אני פחדנית. פחדים מלווים אותי כל הזמן. חלקם נורמלים ורציונליים, אחרים פחות. אני מציפה את הפחדים למעלה, מדברת עליהם עם חברים, כותבת עליהם, ובעיקר - מוצאת דרכי פעולה. כי העניין הכי גדול מול הפחד, הוא לא להיכנע.
"מי שמאמין לא מפחד"? שטויות. כל מי שרגש אנושי בלבו מפחד. מצטערת אם אני נשמעת כמו קואוצ'רית מתחילה, אבל הקו שמנחה את חיי כפחדנית דגולה הוא, לא לתת לפחד לנהל אותי. 
לפעמים הוא מנצח - כך זה אולי מרגיש לאחרונה, אבל האמת היא שאני יכולה לרשום ניצחון מוחץ, במיוחד בראי היממה הקרובה.

ערב שבת עכשיו. עשר שנים עברו מאז "שבת הכלה" שלי - הגרסה הדתית למסיבת רווקות. לו הייתי מניחה לפחד לנהל אותי - לא הייתי גרה כאן, ואפילו שתי הילדות שלי לא היו לי היום. אתם יודעים כמה מפחיד להביא ילדים לעולם? כמה פחד יש לפני כל היריון, לפני כל לידה? לו הייתי מניחה לפחד לנהל אותי לא הייתי יוצרת קשרים עם חברות חדשות, לא הייתי מתקבלת לעבודה, לא הייתי קונה בית כי המשכנתא מפחידה, לא הייתי מתחתנת. גם לא הייתי כותבת כאן.


פאניה סילס, בגרסת הסרט של דן וולמן

"אומץ לב, פאניה!", אומר יחיאל בספרה של שולמית לפיד "גיא אוני", "אומץ לב!". במשפט הקצר הזה הוא מאפשר לנערה הצעירה שנישאה לו לדבר איתו בגילוי לב לראשונה, להיפתח, להתקרב, להיות לאשתו ולאם ילדיו, להרגיש עוד משהו חוץ מפחד. 
הלוואי על כולנו קצת יותר אומץ לב בחיים. (וכן, אני יודעת שבסוף הוא מת מקדחת).

 

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

הוסף תגובה
 
10 תגובות לפוסט זה
טל (אורח) הגיב ביום שישי 24.5.13

מילים כדורבנות.
יישר כח.

הגב
דודי בן עמי (אורח) הגיב ביום שבת 25.5.13

מן הניסיון עולה כי בסופו של דבר, ישנם אמיצים שמתגלים כפחדנים, פחדנים מוצהרים שמתגלים כאמיצי לב בשעת מבחן אמתית, וישנם הרוב, אנשים רגילים של יום יום שמתנדנדים בין לבין.
איני צריך להוסיף מה שאת יודעת כי אין תחליף לקהילה תומכת, חברים של אמת ומעל לכל בן/בת זוג נאהב/ת.

הגב
ליאת (אורח) הגיב ביום שבת 25.5.13

כל הכבוד...

הגב
רחלי סגל
רחלי סגל הגיב ביום ראשון 26.5.13

טל, ליאת, דודי - תודה על המילים הנהדרות.
שבוע טוב!

הגב
מנחם (אורח) הגיב ביום ראשון 26.5.13

מזל טוב!

הגב
רבקי (אורח) הגיב ביום ראשון 26.5.13

כן,גם אני מפחדת (לפעמים יותר ולפעמים פחות), וגם אני מתגברת- ומנהלת או לפחות מנסה לנהל את הפחד,
לפעמים ביותר הצלחה אבל לפעמים בפחות- כתבת מקסים (כנראה גם בשמי :)), תודה

הגב
דינה ג'רא (אורח) הגיב ביום שני 27.5.13

אני באמת מרגישה אישה מאוד אמיצה ולא מפחדת וגם לזה יש חסרונות כי לפעמים צריך לפחד כדי שלא יקרה לך משהו וזה מנגנות הגנה טבעי.
עליתי לארץ לבד
למדתי רשיון
לומדת בלשון עברית ולא מפחדת להתמודד
מתגרשת בקרוב ולא מפחדת
בקיצור גם צריך לפעמים לפחד.

מי מה אני פוחדת??????????
ממבחנים....
אבל בסוף אני עושה ועוברת בשלום ואפילו עוברת עם ציונים מצוינים. מצוינים כ אני אומרת כי שפת אם שלי לא עברית וכל דבר אחרי 70 מצויין. אבל באמת אפילו 100 גם אני מקבלת.
ניהיה אמיצים וזהירים.

הגב
רחלי סגל
רחלי סגל הגיב ביום שני 27.5.13

מנחם, תודה! (ובהזדמנות זו - מזל טוב גם לציפי חוטובלי שתחלוק עמנו את התאריך)

הגב
רחלי סגל
רחלי סגל הגיב ביום שני 27.5.13

רבקי, תודה! זה באמת מן משחק כזה - לפעמים הפחד משתק ולפעמים מושתק. בדיוק בגלל זה היה לי חשוב לבחון את העניין בפריזמה רחבה.

הגב
רחלי סגל
רחלי סגל הגיב ביום שני 27.5.13

דינה, תודה ששיתפת. כתבת מקסים ונוגע. כמעט לא מורגש שזו לא שפת האם שלך. בהצלחה בכל המבחנים!

הגב