הילה לוקסנבורג
הילה לוקסנבורג הילה לוקסנבורג, 29, מאמנת אישית ומלווה קבוצות ובודדים לשינויי הרגלי אכילה ולהעצמה אישית יום שלישי 28.5.13 10 תגובות לפוסט 23677 צפיות

אייל גולן קורא לי

 

הכל התחיל כשהכרתי את בת אל. בחורה מדהימה ומיוחדת, מלאת חוש הומור ושמחת חיים, שותפה נהדרת לשיחות עמוקות מחד, ופרטנרית מדהימה לסיבובי שופינג מאידך. לא סתם היא אחת מחברותי הטובות ביותר. רק מה, אומרים שאף אחד לא מושלם. אז גם לבת אל יש איזה פאק קטן, פצפון. היא אוהבת מוסיקה מזרחית, לא עלינו.
לזכותנו יאמר שתמיד הצלחנו לשמור על חברות אמיצה למרות הפער האידיאולוגי המוסיקלי בינינו.

היא ניסתה להשמיע לי את אייל גולן ואני ניסיתי להשמיע לה את הביטלס. היא ניסתה להרקיד אותי בחתונות עם שירי משה פרץ ואני, באותם אירועים, ניסיתי להקפיץ אותה לצלילי משינה. האמת, שזה אף פעם לא באמת עבד, וכמחווה של חברות וויתור הדדי החלטנו בנסיעות להתפשר על שלמה ארצי. באמת, מה היינו עושים פה בלעדיו.

הבעיה התחילה ביום שגרתי לחלוטין בו קיבלתי טלפון מבת אל. "הילייי", שמעתי אותה צווחת דרך הטלפון. בת אל ידועה בדציבלים הגבוהים שיוצאים לה מהפה, אבל כזו צווחה נרגשת עוד לא שמעתי ממנה אף פעם. "את לא מאמינה, אני נמצאת עכשיו במגה בעיר. יש פה מבצע מטורף - כרטיס להופעה של אייל גולן בקיסריה רק ב-70 שקלים!!!".

"איזה יופי", ניסיתי להישמע נרגשת כמוה, "נו יאללה קני לך כרטיס". "אה, ברור שקניתי. שניים. אחד לי ואחד לך. איזה כיף יהיה!". בשלב הזה כבר לא ידעתי אם לצחוק או לבכות, ורק קיוויתי שתכף יגיע ה"סתאאאאם" שיציל אותי. "מאמי, אל תדאגי, כמה בירות ואת עושה את זה כמו גדולה", היא אמרה לי וניסתה להכניס קצת אופטימיות לקולי הסדוק. הבנתי שזה אמיתי. אני אשכרה הולכת להופעה של אייל גולן.

בנסיעה לחופשה באילת שהייתה לנו שבוע לאחר מכן, בת אל לא בזבזה שום רגע פנוי. "הילי, אנחנו חייבים להכיר לך את כל השירים של אייל לקראת ההופעה", והתחילה לשלוף מהתיק דיסק של אייל גולן בהופעה בקיסריה, דיסק של ההופעה בבריכת הסולטן ועוד דיסק שעל העטיפה שלו יש תמונה של אייל שכאילו לא שם לב שמצלמים אותו. בעודי מנסה להבין למה אנחנו צריכים להקשיב גם להופעה בקיסריה וגם להופעה בבריכת הסולטן, בת אל כבר סילקה את הדיסק של אהוד בנאי החוצה והתחילה לתקלט. במקביל גם מלמלה משהו על כמה חבל שאין לנו את הדיסק החדש שלו כי זה ממש חובה לקראת ההופעה. "לא נורא, עוד נשלים אותו, הילי", היא מיהרה להרגיע אותי.
הכל היה בסדר עד שהצצה זריזה במראה הקדמית של הרכב גרמה לי להיזכר שגם אוריה, המהממת הקטנה שלי, איתנו ברכב.

ההצצות החטופות במראה הפכו למטרידות כשפתאום קלטתי שהבת שלי, ילדה בת חמש, מנענעת במושב האחורי לצלילי הדרבוקה והמנדולינה. "טוב נו, חופשה באילת, שבירת שגרה, הכל בסדר", ניסיתי להרגיע את עצמי.

אבל החופשה לאילת הסתיימה כבר מזמן ואוריה לא שוכחת. בת אל כבר השלימה עם העובדה שהדיסקים לא יחזרו אליה בסוף החופשה, אם כי התחננתי שתיקח אותם. אבל זה היה בינה לבין אוריה, ואני נדרשתי לא להתערב. והילדה? היא רוצה לשמוע רק אייל גולן. עוד פעם. ושוב. ופעם אחרונה וזהו.
הטברנה הפכה לתכנית יומית אצלנו ברכב, ולנענועים של אוריה הצטרפו גם ריקודי בטן ושירה ב-ח' ו-ע'.

מידי פעם, כשהייתי זקוקה להפסקה, הייתי מנסה לעבוד עליה שאני לא מוצאת את הדיסקים או ששכחתי אותם בבית, אבל לכו תנסו אתם לעבוד על הקטנטונת הזו.

כל ניסיונותיי לחנך אותה חינוך מוסיקלי ראוי עלו בתוהו, ואני המשכתי למצוא את עצמי נוהגת עם אייל גולן בפול ווליום, תוך שאני מסתירה את פניי בצמתים מרוב בושה. עד שיום אחד החלטתי שדי. קצת אסרטיביות לא תזיק לי. אין יותר אייל גולן ברכב וזהו.
כיכר תחריר קטנה ליד המחאות שהתחילו אצלי בבית מרגע שהתפרסמו הגזרות החדשות. אבל אני עומדת על שלי; די, יש גבול. הילדה שלי תתחיל להתרגל לשמוע בנאי, משינה, ברי סחרוף, ביטלס ולד זפלין. קצת חינוך מוסיקלי לא הרג עוד אף אחד.

ההפגנות הלכו ונהיו פחות אלימות עם הזמן, ואוריה התחילה להתמודד עם הפרידה הקשה מאייל. אני הייתי מבסוטה עד הגג. הנסיעות פתאום עברו בכיף ואני חזרתי לשמוע מוסיקה בפול ווליום, ללא כל צורך להסתיר את הפנים שלי.

 

אבל כל הצצה במראה הקדמית תמיד קרעה אותי מבפנים. הילדה מהמושב האחורי שהייתה רגילה לשיר, לרקוד, לצחוק ולשמוח, ישבה בכסא שלה כבויה לגמרי.

נזכרתי פתאום בעצמי כילדה, במוסיקה שהייתי שומעת. את מה אהבתי לשמוע ואת מה שפחות.
אף פעם לא אמרו לי שיש מוסיקה טובה ומוסיקה רעה. המוסיקה הייתה מוסיקה, ובאופן טבעי היו דברים שהתחברתי אליהם יותר. את הרגעים הללו אני לא אשכח; את כלי הנגינה שהייתי מזהה, את הצלילים והקולות השניים שהייתי שמה לב אליהם, את הגוף שזז בצורה לא רצונית, את הפה שנפתח ומתחיל לשיר, איך הייתי אוהבת לשמוע שוב ושוב את אותו השיר בלי שיימאס, לנגן בגיטרה עד שהאצבעות כבר כואבות, איך המוסיקה הייתה ממלאת אותי, איזו תחושה פנימית חזקה כזו שמשתלטת עליך.

כי זו המוסיקה בעצם. אין לה חוקים ובטח שאין בה טוב ורע. המוסיקה היא אינסופית, וכל אחד מאיתנו מתחבר אליה בדרך שלו.

והנה דווקא אני, שיודעת מהי מוסיקה, שחווה את אותם רגעים מרגשים שבהם המוסיקה ממש זורמת לי בתוך הגוף, דווקא אני מנעתי מהבת שלי לשמוע את אותה מוסיקה שמילאה אותה. אייל גולן אולי לא גורם לי לאותם רגעים מרגשים, אבל הוא מעניק אותם לבת שלי. ואני במו ידיי חשבתי לקחת אותם ממנה ביהירות גדולה.

 

אז הגזירות בבית בוטלו, הדיסקים של אייל גולן חזרו למקומם, והילדה חזרה לחייך ולרקוד ריקודי בטן. בתמורה היא מפרגנת לי על משינה ואפילו מוכנה לשתף פעולה באיזה ריקוד משותף קטן לצלילי הביטלס. אני קיבלתי בחזרה את הילדה שלי והיא קיבלה חזרה את המוסיקה.
ומה עם ההופעה אתם שואלים? אני מודה שעמדתי מול בימת קיסריה ופנטזתי על שלמה ארצי, אבל בכל זאת, בת אל כנראה צדקה, אין משהו שכמה בירות לא יכולות לטפל בו.

 

 

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

הוסף תגובה
 
10 תגובות לפוסט זה
יעלי, בקעת הירדן (אורח) הגיב ביום שלישי 28.5.13

והבנים שלי גילו את עילי בוטנר וילדי החוץ. מוסיקה מצוינת אמנם, אבל הדבקות שבה הם שומעים את הדיסק הזה שוב ושוב ושוב ושרים את כל המילים, מאתגרת אפילו את הסבלנות שלי.

הגב
שלום (אורח) הגיב ביום שלישי 28.5.13

אהבתי, סתאם כך בלי לתרום לדיון כלום. כתיבה יפה מאוד.

הגב
דודי בן עמי (אורח) הגיב ביום שלישי 28.5.13

נו טוב...
אז אם במקרה ייצא לנו לנסוע יחד, נקשיב לשקט כי לכל מה שהזכרת איני מקשיב ולמוזיקה קלסית כנראה שלא תסכימי.
וגם... אף פעם לא ניסיתי כמה בירות.
נראה שההסכמה היחידה בינינו תהיה על סגנון כתיבתך הנעים.

הגב
אליזה דיין
אליזה דיין הגיב ביום רביעי 29.5.13

:)

הגב
אורלי זילברשלג
אורלי זילברשלג הגיב ביום רביעי 29.5.13

הקטנטונת שלי (3 חודשים) נרדמת לצלילי 'תודה על כל מה שבראת' של עוזי חיטמן או לצלילי 'השפן הקטן' שאני שרה לה - קלסיקות של ממש :-)

הגב
הילה לוקסנבורג
הילה לוקסנבורג הגיב ביום רביעי 29.5.13

יעלי, אין כמו שיח רותם

הגב
הילה לוקסנבורג
הילה לוקסנבורג הגיב ביום רביעי 29.5.13

דודי, גם שקט זה לא רע לפעמים :)

הגב
רחלי (אורח) הגיב ביום רביעי 29.5.13

הילה יקרה!

לצלילים של המוסיקה יש טעם שכל אחד יכול לטעום ולהנות ממנו בלבד, נלמד לכבד את הטעם של כל אחד ולנו יהיו כיף של חיים יחד.

הגב
עדי (אורח) הגיב ביום רביעי 29.5.13

וואו תמונה מעלפת של אוריה!! אם זה מנחם, גם כפירי מת על אייל גולן (בקי דרדר אותו לזה מתחת לאפי)..
ובאופן אישי יותר, אני תמיד נהנית לקרוא את הטור שלך, כל כך אמיתי ומעורר הזדהות..מתגעגעת

הגב
הילה לוקסנבורג
הילה לוקסנבורג הגיב ביום רביעי 29.5.13

דידוש! איזה כיף לשמוע ממך. נשיקות לכולכם!
תמיד ידעתי שמסתתרת בבקי נשמה מזרחית חבויה..

הגב