תמר אסרף
תמר אסרף נשואה לאייל ואמא לחמישה ילדים, גרה בישוב עלי שבבנימין. יום חמישי 4.7.13 7 תגובות לפוסט 21905 צפיות

"היום הזה נהיית לעם"

יצאנו לדרך, להכיר מקרוב את הר עיבל, ההר הגבוה אפוף המסתורין, הר הקללה.
אי שם על ההר, כך נודע לנו, ישנו מזבח. שנים חיפשו אותו ורק אחד הצליח למצוא, אדם זרטל.
יותר נכון לקרוא לו פרופ' אדם זרטל – הארכיאולוג, האיש שבמשך שנים סוקר את מרחבי יהודה ושומרון.

הוא בן 77, גדל וחי בקיבוץ עין שמר. "שמוצניק גאה" להגדרתו, נפצע קשה במלחמת יום הכיפורים ושרידי פציעתו מלווים אותו מאז, כשהוא מסתובב עם זוג קביים, כובע בוקרים, ופנים מאירות מלאות חכמה מנוקדות בכתמים ונמשים משהייה ארוכה בשמש היוקדת על הרי השומרון.

סיפורו האישי של הקיבוצניק שלמד ארכיאולוגיה הפך להיות חלק בלתי נפרד מסיפורו של המזבח ושל הר עיבל, והוא נגע לי עמוק בלב. הוא למד באוניברסיטת תל אביב, שם סיפרו לו גדולי המרצים שהתנ"ך הוא רק אגדה עתיקה, שבינו לבין המציאות קשר מקרי בלבד, שהעם היהודי הוא סוג של שבט בדואי נודד שאימץ לעצמו מסורות וסיפורים מעמי הסביבה, שמעולם לא הגיע למצרים ולכן מעולם לא יצא ממנה.

מה בדיוק גרם לו "למרוד" במה שלימדו אותו רבותיו, לא ברור לי, אולי זה אופיו המרדני ואולי אהבה גדולה לתנ"ך ולעם. הוא יצא לחפש, דווקא הוא, בהרי יהודה ושומרון, היכן שהכל התחיל, כך הוא אומר, והחל סוקר כל פינה, מחפש, חופר ובודק. כ-3,000 ק"מ - מטר אחר מטר, הוא צועד ברגל כי איך אפשר לטעון כן או לא, אם אף אחד מהחוקרים לא הטריח את עצמו להגיע לשטח ולבדוק?!

אני מסתכלת עליו, מקשיבה לו, בולעת בשקיקה כל מילה, נשבית בקסמו ויש לו, מרגישה שזכיתי בהזדמנות נדירה, ואני תוהה מה מרגש אותי יותר - סיפורו של המזבח, הר עיבל, או סיפורו של אדם זרטל.

כשאדם מגיע להר עיבל הוא לא מחפש מזבח, הוא עורך סקר. הוא מוצא שם מבנה מוזר ללא חלונות ודלתות. רק לימים יגלה שהוא מצא שם את המזבח. נדמה לי שלא רק את המזבח הוא מוצא שם, גם את עצמו הוא מוצא, ואני מרגישה שגם אותי הוא מוצא, בעצם את כולנו.

מציאת המזבח - עם שרידי העצמות, עם החרפושיות שהובאו ממצרים עם חתימתו של רעמסס השני - מוכיחים שהיה כאן עם שיצא ממצרים, שקיבל תורה וששב לארצו.
 

אלפי שנים לאחור, רגע לפני שבני ישראל נכנסים לארץ ישראל, משה מצווה עליהם להגיע להר עיבל, שם נאמר להם כי עליהם לבנות מזבח ולכתוב את התורה על 12 אבנים. אחרי שתעשו כן, אומר להם משה, תהפכו לעם.

אני לא יכולה שלא להרגיש איך ששנים אחר כך, בשנת 1980, מגיע אדם לאותו מקום ועושה את אותו הדבר. גילוי המזבח היה לא פשוט גם בשבילו. הוא ניסה לעשות הכל כדי לא לראות את המבנה שמצא כמזבח של יהושע, אבל מה לעשות, אדם בניגוד לרבים אחרים התייחס לעובדות ונתן להן לבלבל אותו, לבלבל מחדש את כל התיאוריות שלמד ולפתח תיאוריה חדשה, אמיתית, מבוססת על אותם ממצאים ולא על שאיפות פוליטיות.

 

חבריו לקיבוץ, לתנועה ולמחקר, לא עשו לו חיים קלים, קראו לו "משוגע", "שקרן", "חבר של המתנחלים". כמה קשה לשחות נגד הזרם, כמה כוחות נדרשים לעמוד מול כולם וללכת עם האמת שלך.

אני עומדת שם על יד המזבח מצד אחד וחושבת על העם הזה, וליד אדם זרטל מהצד השני וחושבת על האיש המדהים והאמיץ הזה, מספרת לו שגם אני הייתי פעם חניכה בשומר הצעיר, וגם אותי לימדו לאהוב תנ"ך והיסטוריה וגם לאהוב את ארץ ישראל.

"ומה לימדו אותך על השטחים?" הוא שואל בחיוך.

- "להחזיר אותם!" אני עונה. אבל כשנמצאים על הר עיבל ליד המזבח של יהושע, כשכל הארץ למרגלותינו וכל סיפורי התנ"ך מתעוררים לחיים, אי אפשר להרגיש כאן שטחים. כאן מרגישים מה זה להיות יהודי, כאן מרגישים מה זה להיות ציוני, כאן מרגישים מה זו ארץ ישראל, כאן מרגישים מה זה "להיות לעם".

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

הוסף תגובה
 
7 תגובות לפוסט זה
דניאל ונטורה (אורח) הגיב ביום חמישי 4.7.13

יישר כח

גם אני הוקסמתי ממנו

דני

הגב
אנונימי (אורח) הגיב ביום ראשון 7.7.13

מקסים!! מרגש מאוד!!

הגב
תמר אסרף
תמר אסרף הגיב ביום שני 8.7.13

תודה רבה. זה היה אכן מרגש מאוד!

הגב
נתי (אורח) הגיב ביום שני 8.7.13

מרגש כל פעם מחדש

הגב
נתי (אורח) הגיב ביום שני 8.7.13

מרגש כל פעם מחדש

הגב
טל (אורח) הגיב ביום שבת 13.7.13

כל כך מרגש! איש יקר.
ואת, כתבת נפלא!
עם!

הגב
נעמי ניר עם (אורח) הגיב ביום ראשון 2.11.14

מאוד מרגש, לפי נסיוני התקופה של החינוך של מפאי , והחינוך של החחרדים, הקיצוניות הזאת גרמה למצב המוקצן בימינו, המצב שהרבה מאוד , דור ההמשך אין
כבוד לתנ"ך ולסיבה שלמעשה נלחמנו להקמת המדינה, , כל הכבוד לפרופסור ןלוואי שילכו רבים בעקבותיו.

הגב