רחלי סגל
רחלי סגל בת 35, נשואה ואם לשלוש. גרה בטלמון. לא תל-מונד. בין מודיעין לרמאללה. יום רביעי 17.7.13 9 תגובות לפוסט 22092 צפיות

מבט פנימה

יש ידיעות בחדשות שעוברות לך ליד האוזן, ויש כאלו שמכווצות את ליבך, ששורטות את נשמתך. ידיעה על תינוק שנפטר עוצרת אותי משגרת יומי. יותר מזה, תינוק שבדרך למותו נזנח או נשכח. צער העולם. לא הרחק מכאן ביישוב שילה נשכחה במכונית ומתה בחום היום תינוקת בת חמישה חודשים, ופחות מיממה אחר כך - בת שנתיים בדולב, היישוב הסמוך. לבי מתכווץ עתה פעמיים, פעם אחת בגלל האסונות ופעם שניה בגלל התגובות.

"כרגיל דתיים", "צריך לבדוק – יש ילדים לא רצויים", "רשלנות אופיינית", "להכניס את האב לכלא", "מתנחלים הא? אפילו על תינוקות אתם לא מסוגלים לשמור אז על ארץ ישראל?", "יילך אחד – יעשו אחר", "מתנחלים, כמה צפוי", "מתנחלים, לא נורא".
לא המצאתי אף אחת מהאמירות הללו, כולן מטוקבקים שלא צונזרו באתרי חדשות מובילים, לידיעה האיומה על הפעוטה מדולב. וזה לא רק בטוקבקים. פגשתי גם בכאלו שאמרו דברים ברוח הזו פנים מול פנים. לא הלכתי אחורה כדי לבדוק מה היה להם לומר על אסון דומה לפני שבוע ברמת גן, ואלו שקדמו לו במוסמוס, מודיעין עילית, נתניה ואבו גוש. טוויטר מלא בעקיצות שנונות בנות 140 תווים, משטרת הפייסבוק ממשיכה לחפש אמצעי הרתעה, כאילו שלאבד ילד זה לא הדבר הכי נורא. אפילו למתנחלים, מה אתם יודעים.

אני מודאגת בעיקר מההשלכה המידית - מי שלא מאשים כך, מאשים את האבות כולם: "לנשים זה לא קורה" -  למרות שכבר קרה. מאשימים את הממשלה שהופכת אותנו ליותר מידי טרודים בפרנסה, את הכנסת שלא העבירה בחוק איזה חיישן, את הסמארטפונים, גם אם לא תמיד הם חלק במערכה. את הגננות והמטפלות, כאילו שחסרות להן דאגות.

כשאתה הופך את האסון הזה למשהו שקורה רק ל"אחר" השונה ממך או למשהו שהפתרון שלו הוא רק חיצוני או טכנולוגי, זה מעלה פלאים את הסיכוי לשכוח יום אחד, חס וחלילה, את התינוק שלך.  זה יכול לקרות לכולם.
גם לי. גם לך.

מישהי שאני מכירה סיפרה לי כמשיחה לפי תומה איך פרצה פעם מתא מדידה, חצי לבושה, כשנזכרה בחרדה שיש לה תינוק ישן ברכב. בפורומים של הורים ברשת אפשר למצוא וידויים מפחידים בחסות האנונימיות: "כבר יצא לי להמשיך בטעות עם הילד עד העבודה", "העלינו את הילדים הביתה מהחניה וכל אחד מאיתנו חשב שהשני מחזיק את הילד הקטן. מזל ששמנו לב אחרי חצי שעה, ושהיה לילה."

זה יכול לקרות לכולם, וזה לא מנחם, לא הופך את זה בשום פנים ליותר בסדר, אלא אך ורק לתמרור אזהרה.


לא תשכח. שלטי אזהרה בבנימין. עיצוב: יוסי שחר

הרשת מלאה כעת בהצעות לפתרונות. חלקן טובות, חלקן הזויות.
המטפלת בדולב דווקא שלחה סמס לאמא כדי לשאול מדוע הילדה לא הגיעה למעון. למרבה הצער הנייד של האם היה על 'שקט' והיא ראתה את ההודעה רק כשהכל נגמר.

זהו זמנן של מילים כמו תקינה, חיישנים, אפליקציות, חקיקה. בואו לא ניתן לכל זה להרחיק אותנו מהפתרון הכי מתבקש – תשומת לב. להרגיל את עצמנו לשים לב - לצאת מהאוטו ולסרוק אותו במבט קצרצר.
השבוע, בבוקר שאחרי שילה ולפני דולב, חשבתי שאני שמה לב ולאחר זמן התברר שהשארתי שלוש שקיות חלב. בכיסא הבטיחות.
לשים לב. גם אם ברור לי שלפני חצי דקה הורדתי את הילדה בגן, גם אם היום זה התור של אבא לפזר בבוקר, גם אם אנחנו בכלל בחופשה בצפון בלי הילדים. הרגל. בלי נעל מאחורה, בלי חוטים קשורים, בלי להשאיר על הילדה אייפון שאין לי, בלי לדבר איתה אם זה מפריע לי בנהיגה. לשים לב, למרות הכל.
אני לא פוסלת את הפתרונות הטכנולוגיים אבל מבקשת לא להעביר את האחריות אליהם.

שכניי מדולב ביטלו את ההופעה שהייתה מתוכננת להערב בבריכה. במקומה יתכנסו כל תושבי היישוב לשיח עם פסיכולוג. הם ינתחו דרכי התמודדות והתייחסות, ינסו לחשוב מה הלאה ואיך אפשר. במבט פנימה, ולא החוצה.
הכי קל החוצה.

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם

הוסף תגובה
 
9 תגובות לפוסט זה
אנונימי (אורח) הגיב ביום רביעי 17.7.13

כל כך נכון וכל כך כואב.. עצוב עצוב עצוב!!

הגב
דודי (אורח) הגיב ביום רביעי 17.7.13

אמרת במדויק את מה שמהדהד בי ולא מרפה.
אם ישנן נשים הסבורות כי אנו הגברים שוכחים את ילדינו יותר מהן, כנראה שיש בכך מן האמת במקרה הפרטי שלהן. אם ישנו גבר המוצא קשר בין הזוועה לתבשיל שנשרף במהלך שיחת טלפון של הרעייה, אולי יש באהובתו יותר משמץ פיזור נפש.
ילדיי שלי כבר בגרו ואף נכדיי בשלבים שונים של "עזיבת הקן", ובכל זאת אני עורך ביני לביני "הסכמי הבטחה" כי לא אנעל את רכבי בלא שאבדוק ואעביר מבט על המקומות הריקים.... ועדיין ה"קליק" של הנעילה מעלה בי צמרמורת.

הגב
אריק קרמר (אורח) הגיב ביום רביעי 17.7.13

מאמר חשוב,
קורע לב ,וכל כך נכון
ולואי שייתן להם הקב"ה נחמה במהרה
שידעו שהם רק בני אדם כמו כולם

הגב
יעל רון (אורח) הגיב ביום חמישי 18.7.13

תשומת לב. חשוב מאוד. תשומת לב אלינו (האם אנחנו נוהגים באוטומט?) תשומת לב לילדים שלנו.
להעיף מבט במראה, גם אם אנחנו בטוחים שאנחנו לבד באוטו.
אנחנו הורים, ויש לנו אחריות. היא עצומה, וגדולה.

מתפללת שלא תדע עוד אף משפחה ואף ילד סבל כה רב.

הגב
שירלי (אורח) הגיב ביום חמישי 18.7.13

והכי נורא, שאני מכירה אותם אישית. ואילן ובעלי קרובים מאוד באישותם. ובעלי אמר: "אם זה קרא להם זה באמת !!! יכול לקרות לכל אחד..." ליבי איתם ממש !!!!!!

הגב
רחלי סגל
רחלי סגל הגיב ביום חמישי 18.7.13

תודה לכולכם על התגובות. לאנונימי המחזק, לדודי - כולי תקווה שלא נזנח את ההחלטות שלנו. שלא נצטרך אסונות שיזכירו לנו. אריק ויעל, מצטרפת לתפילתכם. שירלי, ההלם באמת גדול, אפילו למי שרק קצת מכיר. הערב אמא של נויה ז"ל (מדולב) פנתה וביקשה את תפילת הרבים לבריאות ההיריון היקר שלה, שיסתיים בידיים מלאות. שמה אפרת-גאולה בת מרגלית.

הגב
טל (אורח) הגיב ביום שבת 27.7.13

חותמת על כל מילה שכתבת!
מזדהה לחלוטין! ומחבקת וירטואלית את ההורים האומללים שאסון כ"כ נורא ארע להם.

הגב
רחלי סגל
רחלי סגל הגיב ביום שבת 27.7.13

תודה, טל!

הגב
אורה (אורח) הגיב ביום שבת 27.7.13

צודקת.
מאד אהבתי איך שכתבת.
הלוואי שנצליח להפנים את ההתנהלות שאת מציאה,זה יעשה טוב לכולנו.

הגב